מחשבות אסורות

- סיפרתי למחנכת שלי שאני חותכת, ומרעיבה את עצמי

- היא אמרה שאני זקוקה לטיפול, ושצריך לספר לאמא, ונתנה לי דד-ליין של יומיים להחליט מה עושים

- ירדתי 7 וחצי קילו וכמעט העלתי אותם שוב

- בא לי להקיא את הנשמה שלי בערך

- לא יודעת אם בכלל נשארה נשמה להקיא

- נראה לי שאיבדתי גם את המחזור

- הופיע רווח קטן בין הרגליים שלי.. אבל הן עדיין שמנות מדיי

- תשלטי בעצמך ביצ'

- אנשים תומכים ודואגים לי. אנשים אומרים שאני רזה ויפה ושהם אוהבים אותי כלכך

- אנשים אומרים לי שהם מתגעגעים למי שהייתי, פעם, שמחה ומחייכת וצוחקת,

אנשים אומרים שאני מדוכאת ועצבנית ומבואסת ולא נעים להיות לידי.

- אני מרחיקה ממני אנשים שאני אוהבת בלי אפילו לרצות

- ע' עדיין בבית החולים

- מסתבר שהיא דיברה עם המחנך עליי ועל מ'..

- מסתבר גם שהמחנכת רוצה לקחת אותי ואת מ' לבקר אותה.

- הפסקתי לספור כמה אנשים שאלו אותי כבר אם אני הולכת/הלכתי/מתכננת ללכת לבקר אותה

- הגעתי למסקנה: אנשים פשוט נהנים להכאיב לי.

הוא לא בובת הוודו שלך.

למה אתה מרגיש צורך להכאיב לי כל כך?

נתתי לך את הדבר האדום המוזר הזה שהיה תקוע לי בין הצלעות

אני חסרת אונים למולך.

מבולבלת

מפחדת

ואבודה

שהרי ברגע אחד של חוסר זהירות

תוכל לנפץ את ליבי על הרצפה בקלילות

וזה לא שיהיה לי אכפת.

-

אז.. קיבלנו תעודות היום - ממוצע 98, הכי גבוה בשכבה, ובכל זאת... לא מספק.

אף פעם לא מספק.

אוף, הפרפקציוניזם הזה..