על החיים ועל מה שלידם

                                                                                  פורסם במקור בתפוז,  ב-19/11/2003

 
אתמול היה קטע מגניב ברדיו
ראיינו איזו אחת במשתלה של אמממ צמחים טורפים.
ושאלו אותה בין היתר איך היא יודעת שהם רעבים.
היא סיפרה, שבבוקר כשהיא נכנסת למשתלה, היא רואה שהצמחים "פעורי פה"..... וזה סימן שהיא צריכה להאכיל אותם.

לפעמים היא מאכילה אותם בחרקים ... וכשאין מספיק חרקים היא מאכילה אותם בשניצלונים. הם גם אוהבים פולקעס, ובטח ישמחו גם לדם למשל, או לחיות אחרות.

כשהיא מאכילה אותם, אז היא גם מדברת איתם, משדלת: "נו, חמודי, תפתח פה גדול, ותאכל, יופי, נהדר, חמודי"...... ואני דמיינתי לי איך היא בטח חותכת להם את התרנגולת (כן, כן, שניצלונים היו פעם תרנגולות, אם לא ידעתם) לחתיכות קטנות. "מותק, תראה הנה אוירון, תפתח פה גדוללללללל " 

כשהיא הולכת מהמשתלה הזו הביתה, היא לוקחת עציץ לישון איתו כדי שיתושים וחיות אחרות לא יציקו לה. כאילו שלישון עם צמחים טורפים, זה בסדר, עם יתושים – פחות.

והם רוצים לשווק את זה... ואולי גם יהיו פעם "פינות ליטוף" כאלה, אתם יודעים, כמו שיש לאוגרים, ולשפנים ולכל מיני חמודים ושעירים כאלה.. אז גם למתוקים האלו. 

שמעתי את זה בעבודה, וממש כמעט השתנ(ק)תי מרוב צחוק. עצם הביטוי "פעורי פה" בהקשר לצמחים... כאילו, יצא לכם פעם להשתמש בביטוי הזה בכלל? כי לי לא.

חזרתי הביתה, ושאלתי את הבן שלי, "האכלת את העציצים היום?"

הוא ´חטף שוק´, ושאל:  ´במה שאני אאכיל אותם?´

"בשניצלונים", אמרתי לו.

(והאמת שמחתי שהוא שאל "במה" ולא "למה" כי אז שוב, הייתי צריכה להשיב לו: כי הם "פעורי פה" , ולא הייתי בטוחה שהם כבר הגיעו לביטוי הזה בהבנת הנקרא.... )
הוא מצידו לא בזבז זמן והתקשר לאבאשלו... ואמר לו (באנגלית), "משהו קצת מוזר אצל אמא" ואחר כך גם "כן, אולי כדאי שתבוא מוקדם יותר".

ראיתי שזה נהיה רציני, משהו כמו קצת לפני אשפוז כפוי, ובין הצחוקים, כי זה לא נפסק כשהגעתי הביתה, סיפרתי לו.

זהו. אני יכולה לספר לכם על זה עכשיו, כי הם החליטו  ביניהם לתת לי עוד הזדמנות....

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2819759,00.html