על החיים ועל מה שלידם

קראתי פעם באיזה פורום משהו שכתבה מישהי, ואני הזדהיתי.  מאד.  והגבתי לה אז, אינני זוכרת אם כל התגובה הייתה ישירות להודעתה, או שמעט רשמתי לה כתגובה, ואת רוב הדברים בפוסט נפרד משלי, יותר לעצמי. אני בספק אם היא אֵי פעם קראה את אותו פוסט.  באותם ימים מיעטתי לקשר את הבלוגים שלי לתגובות בפורומים או בבלוגים אחרים.  גם היום אינני מרבה לעשות זאת. 
אבל הנושא חשוב בעיני, ולכן שוב החלטתי להעתיק חלק מהפוסט של אז, ואולי גם להרחיב ... וגם אם אותה אחת לא תקרא את הדברים, די יהיה לי אם אחרים יקראו, אם זה יגע בעוד נפש של מישהי / מישהו ...  

.... מזדהה אני איתך בשתיקות שגזרת על עצמך, בגלל שמישהו ביקש, ואת - מכבדת את בקשתו, כאיזה אקט של חסד אחרון - החסד שבשתיקה.
"בקשת ממני לשתוק ואנוכית ככל שאהיה אאלץ להתחפר בתוך כאבי ולעשות בדיוק את זה לשתוק. לא לדבר. לא לפתוח את הפה ולצעוק הכל החוצה."
את כתבת שזו מלחמה, ואני חושבת שזה אונס... ואני חושבת שזה חוסר אמון לשיפוט שלך, של מה מותר ומה אסור לדבר בו, לספר בו, שזו מניפולציה מהסוג הקשה ביותר... ואת משחקת את המשחק, שותקת וכותבת שתיקה. וגם אני קצת הרבה כך.

גם אני גזרתי על עצמי שתיקות בהמון דברים
וזה חונק, וזה הכי קשה בעולם, וזה מקשה לנשום.
זה קשה פי אלף יותר כאשר את מתבוננת במילים שנכתבות, כאשר הן חותכות בך, ולך אין את היכולת להגיב, לרשום את הדברים שחונקים, לרשום כאבים ופגיעות כי כך גזרת על עצמך, כי כך ביקש, כי אם "חלילה" תכתבי
זה ירגיש בגידה, זה ירגיש "אסור".

את כותבת שאת אוהבת אותו,
ואם עד עכשיו היה לי ספק, הרי בעצם שתיקתך הזו, נראה לי שאולי,
אולי גם שתיקה שכזו היא מעין סוג של אהבה,
קצת מוזרה, והרבה מכאיבה, אבל אולי. אהבה. ראיתי באיזו חתימה שמישהו כתב: "  אהבה לפניך".  פתאום נזכרתי בזה, ולא יודעת למה. עצוב לחשוב על אהבה כמשהו שצריך להיזהר ממנו, להיזהר שלא לדרוך, להיזהר שלא לנפץ, להיזהר שלא לגעת או להתקרב, להיזהר.   אהבה לפניך.

"ימים של ייסורים
שתיקה.
לפחות, נשארת הכתיבה."

כתבתי לה באותם ימים חנוקים - "לך לפחות נשארת הכתיבה, לי גם זה בקושי.        איתך, בשתיקה "

אבל מאז לא הוספתי עוד לשתוק, מאז מצאתי שלכתוב את השתיקות זה הרבה יותר נכון, מזכך, מנקה, מחזק, מרפא.

ואולי אחד מהדברים הטובים שהאינטרנט גרם להם אלו הם היומנים האישיים שבהם מותר ורצוי לכתוב שתיקות (ולא רק שתיקות), אלו הם הפורומים שבהם אפשר היה ועדיין, קצת - לתמוך, לחזק, לעודד, להזדהות.

אז תכתבו שתיקות, תלחשו, תצרחו, תשרקו, תבכו ... שתיקות,  אבל אל תחנקו שתיקות!!

                                     פורסם ב-23 בנובמבר 2003.