על החיים ועל מה שלידם

זה לא שאינני זוכרת איך חגגנו, ותחפושות שהתחפשתי בשנות ילדותי הרחוקות, אך על מנת לכתוב

את הרשומה רציתי גם לחפש בין הצילומים הישנים, ומצאתי רק מעט תמונות שהצהיבו בחלוף השנים.

פעם לא היו התחפושות המוכנות כמו היום, וחג הפורים היה גם החג של האמהות היצירתיות.

בשנות ילדותי המוקדמת אמי החליטה עבורי למה "כדאי" לי להתחפש,  

וטרחה על היצירה זמן רב לפני החג עצמו.

היה לה ארגז גדול, שבו היו בדים נפלאים ושונים, רקומים בזהב ובכסף, בדי שיפון, אורגנזה, תחרה מרשרשת וטול, בדים חצי שקופים, ובדים עבים, ומיני ציפויים מקושטים ורקומים לכריות ולשמיכות,  ועוד כהנה וכהנה, ומהם היא יצרה לי את תחפושותי.  הייתה לנו מכונת תפירה זינגר, ואמי  ידעה את מלאכת התפירה.

אני זוכרת תחפושת שאמא חיפשה אותי לחתן, הייתי אז כבת 3 או 4.  הכלה הייתה בן, ילד  שהיה קרוב רחוק שלנו, אך גר בקרבת מקום.  וכך הלכנו ברחובות יפו, שם גרנו, אני בתחפושת חתן (ואינני יודעת באיזו עדה בדיוק זו היתה תלבושתו של החתן), והבן בתחפושת כלה. 

אני זוכרת שהרבה אנשים עצרו אותנו, מתלהבים מהתחפושת, שואלים את אימי איך היא יצרה אותה, ומהיכן השיגה את הבדים. ואמי הייתה אז מלאת גאווה ואושר.

אחר כך היה חג הפורים בקיבוץ אליו עברנו.  אותו ארגז קסמים עם בדים נפלאים שימש הפעם לא רק אותי, אלא את כל המתחפשים שבקבוצת הגיל שלנו. אם כבר שיתוף – אז עד הסוף.

מספר שבועות לפני פורים הרבה ילדים הגיעו אלינו לחדר, לנבור בבדים ולבחור את הדרוש

להם לתחפושתם. אני זוכרת תחפושות לליצן, למלכת הכוכבים, לתוכי, להולנדית, לחסיד ועוד,

והכל הכל היה עשוי בעבודת יד, כי את מכונת התפירה שהייתה לנו אימי צריכה הייתה לתת למחסן

הבגדים של הקיבוץ כאשר עברנו לשם, שוב במסגרת אותו שיתוף קיבוצי ידוע

("כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם" / או "כל אחד לפי יכולתו, כל אחד לפי צרכיו").

צירפתי פה תחפושות אחדות. 

בערב פורים, כל חבר הכין משלוח מנות, וכל חבר קיבל משלוח מנות. לא היה אף אחד שלא הכין או

חלילה שקופח ולא קיבל.  אני זוכרת שחברות הקיבוץ היו טורחות במאפיה היחידה שהייתה,
על מיני מאפים מתוקים, אוזני המן ועוד אחרים, שיהיה טעים ומגוון משלוח המנות.

מסיבת הפורים הייתה נפרדת. הייתה מסיבת הפורים של הילדים, בשעה מוקדמת יחסית, ובה

לרוב היינו מעלים מחזות. כך היו קבוצות שהעלו מחזות כמו הנפש הטובה מסצואן,

כמו סיפורי הרשלה מאוסטרופול, ועוד ועוד, והיו כל מיני מחזות היתוליים, פליטונים וסקצ'ים כאלה,

מעין הופעות סטנד אפ של היום. וכמובן תחרות התחפושת המנצחת, ואני כבר לא זוכרת מה היה הפרס.

אבל שום דבר לא השתווה למסיבת הפורים של המבוגרים שאליה הייתה הכניסה רק לבוגרים ממש,

כיתות י"א-י"ב, והחברים המבוגרים, שהעלו כל מיני פליטונים שלנו כילדים אסור היה לראות, הם היו

"למבוגרים" – קצת כחולים או גסים, ובכל אופן, אנחנו היינו מתפלחים ונעמדים בצידי חלונות חדר האוכל,

ומתאפקים שלא להתפקע מצחוק למראה התחפושות הגסות משהו, והפליטונים הזימתיים.

למחרת היו משחקים היתוליים בתחנות שונות, כאשר בכל תחנה היו המון פרסים ומתנות לזוכים.

כולם היו מחופשים כמובן.

וכמובן יש לי עוד זכרונות מהתחפושות של ילדי, ועכשיו גם של נכדי, אבל עד כאן להפעם.

פורום שמח ומבדח לכולכם.