ברשומה הראשונה רשמתי גם שאלת סקר, וזו היתה אופטימיות לא רגילה לרשום שאלה שכזו בפוסט ראשון,
במקום שזר לי. עדיין. השאלה שנשאלה אז (לפני כ-10 שנים) היא -
לאלה שכותבים יומן אישי - למסתרי המגירה שלהם - זה באמת אותו הדבר? מה יותר עדיף?
איך נוח יותר - פה - קבל חצי עולם בערך? או יומן פרטי פרטי, כמו פעם?
כן, אני יודעת שתרבות כתיבת היומנים כבר כמעט עברה מן העולם. אולי עוד מתי מעט עושים זאת, אבל כעת זה באמת יותר יומני רשת.
כפי שכתבתי עוד שם, מחקתי במקום אחר שני בלוגים. ופה אני מנסה ומשחזרת את אחת הרשומות של אחד מהבלוגים המחוקים:
"אז יומן....
כבר הרבה ימים שוב אני חושבת יומנים בצורה מסודרת, מתכננת שיעורים, תוכניות לימוד,
עורכת פגישות, אוספת חומר,
כדי לדבר עוד יומנים,
ולקרוא עוד יומנים,
ולספר עוד יומנים,
ולעודד אחרים,
ולכתוב...
ואני, קצת ´מאוכזבת יומנים´ אני.
היה הראשון ההוא, ספר הזכרונות שאבא קנה, כריכה לבנה, ריקוע נחושת בצידו, ומנעול ומפתח קטן, ולמעלה, באותיות זהב, 'ספר זכרונות'. רק מעט דפי זכרונות היו כתובים בו... את הראשון כתב אבא, ואחריו ל´, ומעט חברים, חברות, מורים, מעטים שהייתי חשובה בשבילם, די כדי לכתוב את הזכרונות ההם של פעם, של סוף כיתה ו´,
(כל כך לא מקובלת הייתי? כל כך פוחדת לבקש? כתבי לי... כתוב... , כל כך ביישנית? כל כך דחויה?)
ועם כל זאת -
כמה מקום הם השאירו לי למלא את הדפים הריקים, בדברים משל עצמי, משל אני לעצמי...
כמה תודה אני חבה לאותם שרשמו,
ועוד הרבה יותר לאלו שלא רשמו, שהותירו את הדפים הלבנים... שכאילו ביקשו - מלאי אותנו בתוכן, במילים, בשרבוטים, בציורים ...
וכך, מה שהחל ככורח למלא דפים ריקים, הפך לדבר הכי משמעותי בחיי, בימים רבים אחר כך.
למסע מסוג אחר, למסע על תוך עצמי, ההכי אמיתית, למסע של דמיונות ואמת, ותקוות ומחשבות, ומילים, המון מילים...
כבר הרבה ימים אני חושבת שוב יומנים, שוב חיה יומנים, שוב מאבדת יומנים, שוב מוחקת יומנים, שוב אוספת יומנים. ועכשיו זה האחד, הנוסף."
האם הפעם אזכה למילה? או שתיים - לא יותר (??)
המשך משוחזר (מ-17 בנובמבר 2003) ותוספת משוחזרת
(מה יותר? יומן אמיתי או בלוג ?)
כי המתכונת הזו, היא לא באמת אותו הדבר כמו היומן הישן והטוב, שתמיד רשמנו באיזו מחברת או בספר זכרונות של פעם, סודות שאי אפשר היה לספר לאף אחד, חוויות לזכור מספר / סרט / אנשים / חלקי חיים, תחושות, מחשבות, כעסים, כאבים, אכזבות, אהבות ושמחות, ושגרה, שהיא מעין מעטפת לכל ..
עצם הביטוי ´יומן אישי ברשת´. נראה לי כל כך לא מתקבל על הדעת, כל כך לא אמיתי, כי יומן אישי, מעצם שמו אמור להיות אישי, פרטי, אינטימי, חסוי, וברגע פרסומו ברשת – הוא חדל מלהיות כזה.
דבר והיפוכו.
ואיך פה את כל אלה? אפשר? והרי זה לא כמו בפרטיות המבורכת..
אז פה נרשום בשמות בדויים? בחצאי אמיתות? פה שוב נצבע דברים שהיו ואלו שעודם, בצבעים ´נוחים´ יותר? נוחים למי? בטח לא לעצמנו, שמכירים את הצבעים הנכונים, ואת הצלילים הנכונים, גם אם הם מאד צורמים לעיתים... ויודעים לכתוב את המילים הכי קשות, הכי מבפנים, הכי אמיתיות?
לא, לעצמנו ´נוחות´ אינה עקרונית, ... ואם כן למי? לקורא המזדמן, המקרי? הלא מקרי? למציצנים? (אורבנים, קרא להם מישהו...) לרכך דברים בשבילם? לשקר בעבורם? להחביא חלקים כי...?
וככה נכון? ואם פה זה לא אמיתי... זה לא * באמת * מי צריך כזה?
אולי אחד ´בערך´ פה, ואחד ´על אמת´ במקום שתמיד, ההוא המגונן, הנסתר? אולי רק קטעים מתוך האחד ההוא, שצמוד ללב? לנשמה?
בינתיים, התלבטויות...
- - - - - -
עוד קצת כדי לסגור את הנושא. בסוף קניתי יומן אמיתי, דומה לאחרים שליוו אותי תמיד, דומה לאותם שאבדו / נעלמו / נלקחו.
על הרבה הייתי מוכנה לוותר, על מנת לחזור ולקרוא ביומנים שכתבתי באותם ימים... אלו שלא אמצא לעולם, כנראה.
ואם שוב חזרנו לנושא היומנים, מצאתי כתבה מצויינת על החשיבות של כתיבת יומן, להלן:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1853156,00.html
אהבה לא מבקשים, מקבלים אותה רק ממי שמוכן לתת בלב שלם.
וזה רק כדי שלא אשכח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
אהבה לפניך". פתאום נזכרתי בזה, ולא יודעת למה. עצוב לחשוב על אהבה כמשהו שצריך להיזהר ממנו, להיזהר שלא לדרוך, להיזהר שלא לנפץ, להיזהר שלא לגעת או להתקרב, להיזהר. 
"