על החיים ועל מה שלידם

כּי מִן הֶעָנָן בּאתָ
ומן הרוּח, הַאֵשׁ
והֶעֲפר

אז חִפַּשׂנו בַּיערות
ולא מצאנוּךָ
וּבין קְבַרִים, וּבמערוֹת
ולא הייתָ בָּם

רק שׁתִיקוֹתיךָ ריחַפו כְּמו
צְללִים
בְּלוֹכֵד חלוֹמוֹת עתִּיק
שׁקֵטוֹת, עצוּבוֹת וסְדוּקוֹת

צְללים רחוֹקים
בּישׂרו את היותךָ, את לכתךָ.

כִּי מִן הֶעָנָן בּאתָּ
ומן הַרוּח, הַאשׁ
והֶעפַר,
ואליהם תַּשוּב. ואליהם
תַּשוּב

©   כל הזכויות שמורות

פורסם לראשונה ב-17/12/2003 בתפוז

עוד מעט יאירו האורות
ממוקדים בגופי הדואב
עוד מעט יחתכו בבשר
ימדדו פעימות של הלב

אנשום אדי אתר,
אחלום גורי אריות
מצחקים בי, פורעים כמו פעם
תחושות,
צבעי ימים, צלילי לילות

בחדר ההמתנה ביום ההוא,
כתמונות תלויות על קיר-חיים -
אמא אבא אח דודה
מאירים שבילי דרכים

בן,
אתה לא תבוא עדֵי-שַׁם
אתה ילד
כאן
אני
דומַם
אִתָם.

18/1/03

פורסם ב-29 בנובמבר 2003  בתפוז.

©  כל הזכויות שמורות 

                                                                  (שיר משוחזר מנובמבר 2003)

איך נעקרו שמותינו

איך נעקרו שמותינו
חרוּטים על גזע,
לבבותינו שנַיים נגדעו גם הם
וקופידון יוֹרה חיציו ולא פוגע
איך ימְצאם כּעת? איך ימצאם?

זרעינו שבגיר ההר נספג,
נחצב
הובל, עורבב,
הפך למלט על קירות בתים גבוהי קומה
ואל האדמה לא שב, ובַּה, דוממת וכבושה,
רק עשבים שוטים עכשיו
לשווא
יכּו פה שורש.

מחלונות בֵּיתי כמו אז ניבָּט,
כַּחוֹל ממערב,  תִקוַות ימים גוֹוַעת
ומסביבי, צפונה נגבה וּמִזְרח,
רואה איך  נעורינו, מחפשים עצמם לדעת.
 

                                                          (שיר משוחזר מנובמבר 2003)

כשנדם לבך

כּשנדם לבך
הילכתי אל בין שערי שמים,
בּקשתי נשמתי לתת בּעבורך
 

ואז
נולדתּ בי, בּין סערת הנפש
לצינת גופך,

ובין דמעות ורסיסים של אור
הבטחנו -
פּעם נפּגש,
בּיום יקצוֹר

ובינתיים -
ילדי נושׂא עימו שׁמך
ופה אני
תלושה,
ריקה
עדיין

©   כל הזכויות שמורות

היום אלבש את שׂמלת חוֹמוֹתי,

אֶעֱנוֹד קוצים לצוָוארי,

מחלפות שערי סרפדים,

סנדלַי סורגים.

אמשח גופי בּשֶׁמן הלענה

אהיה נכוֹנה.

בּלאט אֶפסע אליך אלוֹהַי,

אבקש, אתחנן

                קחני כַּלַה

מתוך הבלוגים המושמדים (אוקטובר 2003)    ©    כל הזכויות שמורות