על החיים ועל מה שלידם

שני קטעים שנוגעים לליבי, ועניינם - חינוך, גידול ילדים

"רבּים מבני עמנו יודעים צער גדוּל בנים אבל לא חנוּך בנים. 
המה מאכילים ומלבּישים את בּניהם, ונותנים להם כל צרכי גופם והמה גדלים;
אבל אל בּתי נפשם לא יבּיטו, ואל נטיָתם הטבעית לא יראו. 
כופים המה עליהם את ההר כגיגית לאמור זו הדרך, לכו בו אם תֹאבו ואם תמאנו,
והמה לא ידעו כי אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ולא ביד חזקה....."

                                                                     (י.ל. גורדון / ולא ביד חזקה).

ובאותו עניין, והרבה יותר מוכר -   ג´ובראן ח´ליל ג´ובראן / הנביא

הילדים

"ואז
בקשה אשה אשר תינוק בחיקה:
ספר לנו על הילדים.
ויען ויאמר:

ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם:
באים המה דרככם אך לא מכם,
חיים עמכם אך אינם שיכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם,
כי להם הגיגיהם.
גופם ישכן בתיכם, אך לא נשמתם
כי נשמתם מסתופפת בבית המחר -
שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם.
אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם אך אל לכם לעשותם כמותכם,
כי החיים פּניהם קדימה לא אחוֹר, והם לא יתרפקו על האתמול."

אז אמרו את זה קודם, לפני, אבל בניגוד להמשך השורה הזו בשיר, כן משנה, כן מרגישה צורך להזכיר את זה, לעצמי, לכולנו.

                                      פורסם במקור ב-  נובמבר 2003, בתפוז.