על החיים ועל מה שלידם

אומנם אנחנו כבר בשלהי ט' באב, אבל רציתי להספיק לכתוב עוד סוג של ציון דרך.

ט' באב הוא גם היום בו פורסם הצו נגד גירושם הכפוי של היהודים בספרד (מלכויות קסטיליה ואראגון שנשלטו בידי מלך ארגון פרננדו והמלכה איזבלה מקסטיליה), בשנת 1492.

הברירה היתה קשה – להתנצר או לעזוב תוך חודשים מספר.

מרבית המגורשים עזבו את ספרד אך חלק קטן מהיהודים העדיפו להישאר בספרד, להתנצר למראית עין, אולם בתוך ביתם ובהסתר לשמור על יהדותם.  אלו היו האנוסים. הם נרדפו הן על ידי שכניהם הנוצרים ונרדפו הרבה יותר על ידי שכניהם היהודים המומרים ממש, שלא זו בלבד שרדפו את האנוסים, בזזו את כיליהם,
הציקו ולעגו להם, הם גם הלשינו עליהם, על מנת להיחשב נוצרים "טובים" שדבקים בדתם החדשה
ובאמונתם החדשה בעיני הכמרים ונציגי הנצרות.

את המצגת הזו קיבלתי לפני מספר ימים, וחשבתי שהיא מתאימה לט' באב, כדי לספר קצת על עוד מאורע די
נשכח של המועד הזה, אך לצערי לא הצלחתי לבודד ממנה את כל התמונות. 
לשימחתי בחיפוש ברשת ראיתי שכבר עשו זאת לפני, באתר רוטר.

להלן הקישור, בתקווה שייפתח (יש לגלול קצת למטה על מנת לראות).

http://rotter.name/keshet/kafe/11588.php

הקומקום אכן יפה, ומעבר ליופיו ומקוריותו נראה באמת "כמו בית כנסת שלם". ואני שואלת - בין כל הכלים האלו
- איך בדיוק ולאן מכניסים את המים לתה, ואיך הם מגיעים לצ'ופצ'יקו (סליחה לזרבוביתו) של הקומקום ונמזגים ממנו.