על החיים ועל מה שלידם

השנה זו אחת הפעמים הנדירות שהיינו לבדנו. כן, היתה כמובן ארוחת חג, אבל לא הוזמנו,

ומשפחתו של בני הגדול שהיו אמורים להגיע אלי העדיפו להתארח אצל ההורים שלה.

ש. התקשרה עוד לפני מספר ימים לברך לשנה החדשה, ותוך כדי הדיבורים היא אמרה -

"אבל לא אגיע אליך מחר, וגם לא לארוחת ראש השנה. אנחנו נתפצל, אני אלך עם הבת להורי, והוא

יגיע אליך עם הבן". פפפפפפפ זה דקר אותי כמו סכין, ישר בלב, כששמעתי את זה. אבל הפעם

הבלגתי, והמשכתי לדבר יחסית בנועם. בלי כעסים, אבל כן הבעתי דעתי.

אמרתי לה - "תראי מה זה, לפני כמה דקות איחלת לי שנה טובה וכו', ואני - לא נעים לי להגיד לך,

אבל אם תהיה לי שנה טובה  יותר או פחות, זה ממש ממש תלוי בילדים שלי. אם להם טוב מן הסתם

תהיה לי גם שנה טובה, אם להם פחות טוב, מן הסתם גם לי תהיה שנה פחות טובה, דאגות ומחשבות

מטרידות לפחות ... אז בבקשה, אני מעדיפה שלא תתפצלו, ואין לי בעיה, אני אחגוג לי עם המשפחה

המצומצמת, עם האיש ועם הצעיר, ואתם תהיו ביחד בבקשה בערב הזה.  תוכלו להגיע אלי לארוחת חג

גם באחד מימי החג, ואקבל אותכם בזרועות פתוחות, ובשולחן מלא כל טוב".  וזהו, כך היה.

אז היינו שלושתנו, ובישלתי, והכנתי, והיו כמובן גם סממני החג, תפוח בדבש, ורימון, תמרים וגזר וכו'...

אבל לא ברכנו על הכל. רק על התפוח בדבש, ועל הרימון, וזהו. בשנים קודמות גם בילינו לפחות

את אחד מימי ראש השנה (כמו גם הרבה ימים אחרים לאורך השנה) עם חברה טובה שלי,

ועם בעלה שהיה חבר טוב של האיש. השנה גם את זה לא נעשה. הם ירדו מהארץ. מזה שנתיים, לפחות.

בזמן האחרון אני יותר במצב קריאה של בלוגים, בתגובות בבלוגים אחרים, וכו',

פחות בכתיבה. אולי עוד יהיו כמה מילות סיכום על השנה שהיתה, אולי כמה מחשבות על

איך הייתי רוצה את השנה שבפתח, ובינתיים

היום אני רק רוצה לאחל לכולם שנה טובה ומבורכת, שנת בריאות טובה,

                     שנת צמיחה, הגשמה עצמית ויצירה, שמחה ושלום.

             מאחלת שלכל אחד יתגשם השנה חלום אחד לפחות, ויתווסף עוד חלום אחד לפחות.

וגם אם מותר לי לבקש את הברור מאליו

                     תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

או אם להיות ברורה יותר - זה לא שהשנה שחלפה היתה כל כך מקוללת, אבל בהחלט אני מצפה

ומקווה לשנה שתהיה טובה יותר