על החיים ועל מה שלידם

הוא קיבל היום הצעת עבודה, ואני מאושרת שכך.

זה היה אחרי שני ראיונות למשרת סטודנט באיזו חברת היי-טק, אחד עם מי שאמור להיות הבוס שלו,
ראיון מקצועי יותר, בתחום העיסוק,  וגם סקירת קורות החיים - איפה למד, איפה שירת,
ציונים של בגרויות, ציונים של פסיכומטרי, ציונים של הקורסים שלקח בשנה וחצי הראשונים בטכניון,
קצת שאלות הגיון, בדיקת ניסוח (ואולי גם כתב יד) בעברית / באנגלית, ועוד כאלה ,
עוד ראיון עם צוות מורחב יותר, גם מכח אדם, וגם ממחלקות אחרות ובדיקה אם הוא מסתדר
עם עמיתים בצוות, שפת גוף, מחוות, כושר ביטוי, תרבות שיחה, ציפייה די מתישה בין ראיון לראיון,
ועוד ציפייה לצלצול הטלפון אחרי הראיון השני,
ואז זה אכן קרה, והוא הוזמן לקבלת הצעת עבודה. ואני שמחה. מאד.

אומנם הוא עבד באיזו עבודת מלצרות לפני השירות, אבל הפעם התהליך היה יסודי יותר,

וקיוויתי לטוב, וזה אכן קרה.

אז שיהיה לו המון בהצלחה, ואני בטוחה שיצליח לו גם לעבוד וגם להמשיך ללמוד.

יהיה קשה, אבל זה אפשרי.

ראיתי שרץ עכשיו שאלון על עבודה, וזה נתן לי רעיון לכתוב קצת על העבודות בחיי, ובעיקר אלו של פעם מזמן. 

המצב התעסוקתי שלי לעכשיו - עובדת, אבל אני בתקופה של מחשבות אם לצאת לגמלאות או להמשיך.
אם באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על החלטות בכל מיני צמתים של החיים, על הצורך לדמיין איך זה יהיה

בכל מיני אפשרויות של בחירה, וממש לנסות לדמיין את עצמי בדרכים שונות, אז בימים אלו זה קורה לי לא

מעט בדיוק בנושא הזה - של העבודה. לפעמים אני מרגישה שכבר עבדתי מספיק ודי, וזה הזמן לנוח קצת

ולעשות דברים אחרים. אבל מצד שני אני מרגישה שאני עדיין תורמת ו"במלוא כוחי" - אולי לא ממש "במלוא"

כי כבר היו לי תקופות חסונות יותר, אבל בכל אופן - מסוגלת להמשיך עוד ולעשות את זה טוב. 

כמה שעות ביום אני עובדת - בשנים האחרונות זו משרה מלאה בשעות שפויות 7:30 עד 15:30.
8 שעות ביום.  אני לא נשארת לשעות נוספות. אבל היו שנים שעבדתי במספר עבודות שונות מידי יום כמעט,
ואז גם שעות העבודה שלי היו ארוכות מאד. להגיד או לכתוב "מצאת החמה עד צאת הנשמה"
לא יהיה סתם ביטוי קלישאתי, כי היו ימים שיום העבודה התחיל עוד קודם לצאת החמה, באחת
האשמורות של הלילה, והסתיים ...  לא יודעת מתי. כמעט שלא נותר זמן לדברים אחרים,
עד שהבנתי שאני בסוג של בעיה, שכל התחום הזה  הפך להיות כפייתי משהו. ושזה פגע באורח
החיים הרגיל, הנורמלי, ובעיקר - שאני כנראה עומדת לאבד משהו אחר, חשוב בהרבה יותר.
כל העניין הזה דרש תשומת לב מיוחדת, טיפול. וכך עשיתי, ונרגעתי. 

מרוצה מהתנאים? מהעבודה? מהשכר? - כן. הנה, זו שאלה שאני יכולה להשיב עליה בקיצור. כן, מרוצה. 

באילו עבודות הספקתי לעבוד - לפני שאכתוב באילו עבודות הספקתי לעבוד, עלי לציין שהתחלנו לעבוד בקיבוץ
כבר בהיותנו בכיתה ד'. אחרי שעות הלימודים. בתחילה זה היה חצי שעת עבודה מידי יום, וככל שגדלנו
גם עבדנו יותר שעות ביום, עד לשעתיים וחצי, אחרי או לפני שעות הלימודים. 

אני זוכרת שלהעניש ילד בכך שהוא לא ילך לעבוד ביום מסויים בגלל איזה דבר שעשה נחשב לעונש חמור
מאד.  ולפירוט העבודות - עבודות חקלאות בקיבוץ - עישוב עשבים שוטים (יבלית, רג'לה ועוד... )
בשדות בוטנים, פלפלים, עגבניות, איסוף זחלי פרודניה בשדות שתילי הבוטנים. זריעת פקעות סייפנים,
זריעת בוטנים, איסוף תפוחי אדמה, איסוף בוטנים, קטיף תפוזים, קטיף פלפלים, מיון הסייפנים ואיגודם
לאגודות, מיון פקעות הסייפנים לפי גדלים שונים, וגם ניקוי הפקעות מציצי השורשים והכנתם לזריעה מחדש.
מתן חיסונים לתרנגולות נגד איזו שהיא מחלה איומה שכבר שכחתי את שמה. אולי ניו קאסל
או 'קללה' אחרת. העבודה המסויימת הזו נעשתה בשעות הלילה, והחיסון נמרח במין מברשת קטנה
ומיוחדת בפי הטבעת של התרנגולת. זו אגב הייתה העבודה היחידה שכאשר במקרה נודע לאמי ששובצתי
אליה היא 'העזה' והתערבה ואמרה שהיא לא מסכימה בשום אופן שאעבוד בה. גם בגלל שזה בשעות הלילה,
וגם בגלל שהעבודה הזו לא לגילי. זה היה מאד נדיר שהורים התערבו בשיבוץ לעבודות

בקיבוץ של אותם ימים. אני בינתיים כבר הלכתי לעבודה בלילה השלישי ברציפות. כעבור איזו שעה וחצי ראיתי
את אמי מגיעה, ניגשת לאחראי ומושיטה לו פתק שרשם סדרן העבודה. זו הייתה פונקציה מאד רצינית, סדרן העבודה.

היא אמרה לו שאם דחוף להם לעשות את העבודה הזו היא מוכנה להחליף אותי. וכך שיחררו אותי,
כשעה לפני תום המשמרת, ובפעמים הבאות ששובצתי ללול זה כבר היה לאיסוף הביצים, השכם בבוקר,
או להאכלת התרנגולות. 

עבודות נוספות שעבדתי בקיבוץ - במטבח, וכן תורנויות בחדר האוכל בשעת ארוחת הערב, בתקופה שכו-לם אכלו שם. (כי עכשיו זה כבר לא כך). העבודה כללה הגשה, איסוף הכלים המלוכלכים, ניקוי השולחנות,
פינוי וניקוי עגלות ההגשה, איסוף כל מה שנותר, פינוי הזבל ולבסוף טאטוא ושטיפת הרצפה.  
עובד מיוחד היה אחראי לנושא שטיפת הכלים.

עוד עבדתי במפעל של הקיבוץ (לא אכתוב את שמו), עבודה מונוטונית משהו, אך דרוש היה חוש טכני

מסויים לטיפול בתקלות שארעו במכונות לעיתים תכופות, וכן עבדתי גם במעבדה של בית הספר בקיבוץ,

ובפינת החי. 

אם הייתי מנהלת חברה או מקום שבו עבדתי הייתי עושה משהו אחרת? מתנהגת אחרת כלפי העובדים שלי? 

האם התפטרת פעם? למה עשית את זה? כן, פעם אחת כי עברתי מקום מגורים, ממקום אחד למקום אחר רחוק ביותר מ-40 ק"מ, ופעם נוספת כי הייתי צריכה לשנות היקף משרה ולעבוד במשרה חלקית למשך תקופה,
ולא איפשרו לי. לא ארחיב על זה כעת.

האם פיטרו אותך? על רקע מה? לא פיטרו אותי. 

אם היית בוחרת עכשיו מקצוע ועבודה חדשים מה היית רוצה לעשות או ללמוד? מזה כשנתיים אני לומדת
במקביל לעבודתי משהו אחר ושונה, מתוך מחשבה אולי לעסוק בזה יום אחד. גם על זה לא אפרט בינתיים.

את חושבת שהיית יכולה לעבוד מהבית? היית רוצה? בעבודה הנוכחית לא נראה לי שהייתי יכולה לעבוד מהבית ומצד שני – מקום העבודה שלי ממש קל"ב. אבל – אם הייתה מתאפשרת לי עבודה שבחלקה היא עבודה מהבית ובחלקה לא – הייתי שוקלת בחיוב.

אם היית זוכה בכמה עשרות מליונים ולא היית צריכה לעבוד לפרנסתך - האם היית עובדת בכל זאת?

אם........ חלום נחמד דווקא, וכן, הייתי עובדת בכל זאת.