על החיים ועל מה שלידם

ראיתי שרץ עכשיו שאלון על עבודה, וזה נתן לי רעיון לכתוב קצת על העבודות בחיי, ובעיקר אלו של פעם מזמן. 

המצב התעסוקתי שלי לעכשיו - עובדת, אבל אני בתקופה של מחשבות אם לצאת לגמלאות או להמשיך.
אם באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על החלטות בכל מיני צמתים של החיים, על הצורך לדמיין איך זה יהיה

בכל מיני אפשרויות של בחירה, וממש לנסות לדמיין את עצמי בדרכים שונות, אז בימים אלו זה קורה לי לא

מעט בדיוק בנושא הזה - של העבודה. לפעמים אני מרגישה שכבר עבדתי מספיק ודי, וזה הזמן לנוח קצת

ולעשות דברים אחרים. אבל מצד שני אני מרגישה שאני עדיין תורמת ו"במלוא כוחי" - אולי לא ממש "במלוא"

כי כבר היו לי תקופות חסונות יותר, אבל בכל אופן - מסוגלת להמשיך עוד ולעשות את זה טוב. 

כמה שעות ביום אני עובדת - בשנים האחרונות זו משרה מלאה בשעות שפויות 7:30 עד 15:30.
8 שעות ביום.  אני לא נשארת לשעות נוספות. אבל היו שנים שעבדתי במספר עבודות שונות מידי יום כמעט,
ואז גם שעות העבודה שלי היו ארוכות מאד. להגיד או לכתוב "מצאת החמה עד צאת הנשמה"
לא יהיה סתם ביטוי קלישאתי, כי היו ימים שיום העבודה התחיל עוד קודם לצאת החמה, באחת
האשמורות של הלילה, והסתיים ...  לא יודעת מתי. כמעט שלא נותר זמן לדברים אחרים,
עד שהבנתי שאני בסוג של בעיה, שכל התחום הזה  הפך להיות כפייתי משהו. ושזה פגע באורח
החיים הרגיל, הנורמלי, ובעיקר - שאני כנראה עומדת לאבד משהו אחר, חשוב בהרבה יותר.
כל העניין הזה דרש תשומת לב מיוחדת, טיפול. וכך עשיתי, ונרגעתי. 

מרוצה מהתנאים? מהעבודה? מהשכר? - כן. הנה, זו שאלה שאני יכולה להשיב עליה בקיצור. כן, מרוצה. 

באילו עבודות הספקתי לעבוד - לפני שאכתוב באילו עבודות הספקתי לעבוד, עלי לציין שהתחלנו לעבוד בקיבוץ
כבר בהיותנו בכיתה ד'. אחרי שעות הלימודים. בתחילה זה היה חצי שעת עבודה מידי יום, וככל שגדלנו
גם עבדנו יותר שעות ביום, עד לשעתיים וחצי, אחרי או לפני שעות הלימודים. 

אני זוכרת שלהעניש ילד בכך שהוא לא ילך לעבוד ביום מסויים בגלל איזה דבר שעשה נחשב לעונש חמור
מאד.  ולפירוט העבודות - עבודות חקלאות בקיבוץ - עישוב עשבים שוטים (יבלית, רג'לה ועוד... )
בשדות בוטנים, פלפלים, עגבניות, איסוף זחלי פרודניה בשדות שתילי הבוטנים. זריעת פקעות סייפנים,
זריעת בוטנים, איסוף תפוחי אדמה, איסוף בוטנים, קטיף תפוזים, קטיף פלפלים, מיון הסייפנים ואיגודם
לאגודות, מיון פקעות הסייפנים לפי גדלים שונים, וגם ניקוי הפקעות מציצי השורשים והכנתם לזריעה מחדש.
מתן חיסונים לתרנגולות נגד איזו שהיא מחלה איומה שכבר שכחתי את שמה. אולי ניו קאסל
או 'קללה' אחרת. העבודה המסויימת הזו נעשתה בשעות הלילה, והחיסון נמרח במין מברשת קטנה
ומיוחדת בפי הטבעת של התרנגולת. זו אגב הייתה העבודה היחידה שכאשר במקרה נודע לאמי ששובצתי
אליה היא 'העזה' והתערבה ואמרה שהיא לא מסכימה בשום אופן שאעבוד בה. גם בגלל שזה בשעות הלילה,
וגם בגלל שהעבודה הזו לא לגילי. זה היה מאד נדיר שהורים התערבו בשיבוץ לעבודות

בקיבוץ של אותם ימים. אני בינתיים כבר הלכתי לעבודה בלילה השלישי ברציפות. כעבור איזו שעה וחצי ראיתי
את אמי מגיעה, ניגשת לאחראי ומושיטה לו פתק שרשם סדרן העבודה. זו הייתה פונקציה מאד רצינית, סדרן העבודה.

היא אמרה לו שאם דחוף להם לעשות את העבודה הזו היא מוכנה להחליף אותי. וכך שיחררו אותי,
כשעה לפני תום המשמרת, ובפעמים הבאות ששובצתי ללול זה כבר היה לאיסוף הביצים, השכם בבוקר,
או להאכלת התרנגולות. 

עבודות נוספות שעבדתי בקיבוץ - במטבח, וכן תורנויות בחדר האוכל בשעת ארוחת הערב, בתקופה שכו-לם אכלו שם. (כי עכשיו זה כבר לא כך). העבודה כללה הגשה, איסוף הכלים המלוכלכים, ניקוי השולחנות,
פינוי וניקוי עגלות ההגשה, איסוף כל מה שנותר, פינוי הזבל ולבסוף טאטוא ושטיפת הרצפה.  
עובד מיוחד היה אחראי לנושא שטיפת הכלים.

עוד עבדתי במפעל של הקיבוץ (לא אכתוב את שמו), עבודה מונוטונית משהו, אך דרוש היה חוש טכני

מסויים לטיפול בתקלות שארעו במכונות לעיתים תכופות, וכן עבדתי גם במעבדה של בית הספר בקיבוץ,

ובפינת החי. 

אם הייתי מנהלת חברה או מקום שבו עבדתי הייתי עושה משהו אחרת? מתנהגת אחרת כלפי העובדים שלי? 

האם התפטרת פעם? למה עשית את זה? כן, פעם אחת כי עברתי מקום מגורים, ממקום אחד למקום אחר רחוק ביותר מ-40 ק"מ, ופעם נוספת כי הייתי צריכה לשנות היקף משרה ולעבוד במשרה חלקית למשך תקופה,
ולא איפשרו לי. לא ארחיב על זה כעת.

האם פיטרו אותך? על רקע מה? לא פיטרו אותי. 

אם היית בוחרת עכשיו מקצוע ועבודה חדשים מה היית רוצה לעשות או ללמוד? מזה כשנתיים אני לומדת
במקביל לעבודתי משהו אחר ושונה, מתוך מחשבה אולי לעסוק בזה יום אחד. גם על זה לא אפרט בינתיים.

את חושבת שהיית יכולה לעבוד מהבית? היית רוצה? בעבודה הנוכחית לא נראה לי שהייתי יכולה לעבוד מהבית ומצד שני – מקום העבודה שלי ממש קל"ב. אבל – אם הייתה מתאפשרת לי עבודה שבחלקה היא עבודה מהבית ובחלקה לא – הייתי שוקלת בחיוב.

אם היית זוכה בכמה עשרות מליונים ולא היית צריכה לעבוד לפרנסתך - האם היית עובדת בכל זאת?

אם........ חלום נחמד דווקא, וכן, הייתי עובדת בכל זאת. 

ניסיתי להזכר מאיפה המתכון הזה, ואני חושבת על שתי אפשרויות -

(א) או שמצאתי אותו באתר המתכונים של חמדה גלעד לפני די הרבה שנים, או -

(ב) או שהמתכון הזה כיכב באיזו סדנת בישול שעשינו בעבודה גם לפני די הרבה שנים.

לא חשוב איפה מצאתי אותו (מלבד לצורך הקרדיט במקרה זה שאינני יודעת למי הוא מגיע),

אבל המתכון נוסה הרבה מאד פעמים אצלי, ואנשים אהבו מאד, גם ילדים.

אצלנו במשפחה המורחבת לא כולם אוהבים פלפלים אז קצת שיניתי, והוספתי למשל פטריות

במקום פלפל אחד, באותו אופן אפשר לאלתר ולהוסיף גם מעט נבטים.

נתחוני אנטריקוט בירקות ונודלס 

מצרכים:
300 גרם נודלס (איטריות ביצים)

2 סטייק אנטריקוט (500 גר') חתוכים לקוביות קטנות/רצועות
3 פלפלים בצבעים שונים חתוכים לרצועות דקות או -

2 פלפלים בצבעים שונים + פטריות מסלסלה 1 חתוכות

1 בצל גדול חתוך לרצועות דקות
1 גזר חתוך לרצועות דקות

2 שיני שום כתושות
3 כפות רוטב סויה של קיקומן
3 כפות רוטב צ'ילי חריף מתוק
1 כפית סוכר חום
1 כף דבש או סילאן
3 כפות שמן לאידוי הירקות
מלח  

הכנה:
מבשלים את הנודלס על פי ההוראות שעל גבי האריזה ומניחים בצד.
מחממים שמן בסוטאז`, מכניסים את כל הירקות לסיר, ומאדים על אש בינונית כרבע שעה
עד שהירקות מתרככים מעט.
בזמן שהירקות מתאדים, מחממים מחבת עם מעט שמן וסוגרים את נתחוני האנטריקוט מכל הצדדים.

(לא יותר מידי על מנת שלא יתייבשו). מוציאים את הבשר ומניחים בצד.
*** מי שמכין בווק יכול לוותר על השלב הזה כי בהקפצה בווק אין חשש שהנתחונים יתייבשו.
מוסיפים לירקות שום כתוש, מערבבים מוסיפים את נתחוני האנטריקוט,
מוסיפים את רוטב הסויה, את רוטב הצ'ילי, הסילאן או הדבש, ולבסוף מוסיפים את הנודלס.

מערבבים היטב עד שהרוטב נספג בנודלס ומגישים. 

בינתיים אין צילום, אולי בערב אחרי ששוב אכין אזכור לצלם. זה גם טעים מאד וגם נראה טוב. בתיאבון !!! 

אומנם אנחנו כבר בשלהי ט' באב, אבל רציתי להספיק לכתוב עוד סוג של ציון דרך.

ט' באב הוא גם היום בו פורסם הצו נגד גירושם הכפוי של היהודים בספרד (מלכויות קסטיליה ואראגון שנשלטו בידי מלך ארגון פרננדו והמלכה איזבלה מקסטיליה), בשנת 1492.

הברירה היתה קשה – להתנצר או לעזוב תוך חודשים מספר.

מרבית המגורשים עזבו את ספרד אך חלק קטן מהיהודים העדיפו להישאר בספרד, להתנצר למראית עין, אולם בתוך ביתם ובהסתר לשמור על יהדותם.  אלו היו האנוסים. הם נרדפו הן על ידי שכניהם הנוצרים ונרדפו הרבה יותר על ידי שכניהם היהודים המומרים ממש, שלא זו בלבד שרדפו את האנוסים, בזזו את כיליהם,
הציקו ולעגו להם, הם גם הלשינו עליהם, על מנת להיחשב נוצרים "טובים" שדבקים בדתם החדשה
ובאמונתם החדשה בעיני הכמרים ונציגי הנצרות.

את המצגת הזו קיבלתי לפני מספר ימים, וחשבתי שהיא מתאימה לט' באב, כדי לספר קצת על עוד מאורע די
נשכח של המועד הזה, אך לצערי לא הצלחתי לבודד ממנה את כל התמונות. 
לשימחתי בחיפוש ברשת ראיתי שכבר עשו זאת לפני, באתר רוטר.

להלן הקישור, בתקווה שייפתח (יש לגלול קצת למטה על מנת לראות).

http://rotter.name/keshet/kafe/11588.php

הקומקום אכן יפה, ומעבר ליופיו ומקוריותו נראה באמת "כמו בית כנסת שלם". ואני שואלת - בין כל הכלים האלו
- איך בדיוק ולאן מכניסים את המים לתה, ואיך הם מגיעים לצ'ופצ'יקו (סליחה לזרבוביתו) של הקומקום ונמזגים ממנו.  

הרוב עניין של בחירות בצמתים של חיינו, ובמקרה הזה אני לא נוהגת להצטער על הבחירה, או לחשוב
הרבה מדי על ההשלכות של בחירה באחת מהדרכים האחרות של אותה צומת לעומת זו שבה בחרתי.
הבחירה - לא תמיד קלה. אבל ברגעים האלו קצת לפני שעושים אותה - בדיוק אז נדמה לי שכן צריך לחשוב
את כל ה-'מה אם...-ים'... על ההשלכות של האפשרויות השונות והאחרות, של הנתיבים השונים.
לנסות לדמיין, או ממש לנסות לראות אותנו 'שם'.

אני לא בטוחה שמחשבות כאלו בדיעבד וכעבור זמן היו תורמות לי במשהו, סביר יותר שהיו מייסרות מאוד,
או לחילופין משמחות מאד. ב"משך חיים אחד" לא הוענק לי די זמן כדי לבחון באמת ולחוות את כל
הדרכים בכל הצמתים, ועם כמה שזה כואב מה שנותר ומה שצריך הוא פשוט - לקבל החלטות, ולבחור,
ולהיות שלמים עם ההחלטות שקיבלנו, ולחיות הכי טוב שאפשר איתן ובגללן.  וכמובן - אם הבחירה
לא טובה לנו - לעשות מעשה אמיץ, ולקחת פסק זמן, ומחשבה נוספת, ולבחור דרך שונה, אחרת.

סוג של להתחיל מחדש. חוויתי גם כאלה, התחלות מחדש.

מקרה אחר ושונה הוא כשדברים "נוחתים" עלינו מלמעלה בלא שנתערב. גורל, כח עליון אני קוראת לזה –
מלחמה, צרה צרורה, מחלה קשה או אסון בלתי נתפס. אכן אלו הם דברים שמתרחשים שלא כפי שהייתי
רוצה שיקרו. נדמה לי שכל אחד צובר כאלה במהלך חייו. המחשבות של "מה אם...." קשות. לרוב.
בכל אופן כך זה באלו שאני צברתי. מרסקות לפעמים, ולכן אני משתדלת שלא לדמיין לי סרטים של
מה אם... במקרים שכאלה. לא רוצה שזה יחזיר אותי למקומות המכאיבים ההם.

מקרה אחד –

בדיקת מי שפיר בהריון עם שלישיה (סיכון למוות עוברי לאחר הבדיקה כ-0.08% או יותר - המדובר על
לפני כ-20 שנה), שמירת הריון אחרי הבדיקה תפחית את הסיכון - נאמר לי, ואז - תוך שבוע וחצי – איבוד השלישיה, וכל מה שכרוך בכך. בתוך כל האבל על האובדן, הכאב, ההתרסקות – הגיעה התשובה לבדיקת
מי השפיר. לא זוכרת את הנוסח, אבל בשורה התחתונה – לא נמצאו מומים בעוברים.
לא יעזור לי אם אחשוב על מה היה אם... אם אחשב כל יום בני כמה יכולים היו להיות, ומה יכלו לעשות ולאן יכלו להגיע, ואיך יכולים היו להיראות וכו'. לא יעזור, ואני ממעטת במחשבות ובחישובים.

מקרה שני –

אהבה גדולה, ענקית. אני עם שני ילדים – בן 8 ובת 5. אנחנו ביחד כבר כמעט שנתיים. מחליטים למסד,
מספרים לאמא שלו, והיא לוקחת אותי לצד ואומרת – "אני חושבת שיהיה לו קשה מדי לגור איתך
ועם שני הילדים, תצטרכי לבחור בילד אחד בלבד. או בבן, או בבת." הבחירה שלי המתבקשת – ניתוק יחסים מוחלט מהאהוב. לא עצרתי לברר מה דעתו על הדברים. הכאב היה צורב מידי ולא איפשר מחשבה צלולה –

אולי הוא חושב אחרת? אולי בשבילו זה כן בסדר? זה לא קשה מדי? באותה נקודת זמן אני ממשיכה עם שני הילדים. [אחר כך נוסף עוד].  אין בי שניה של חרטה.

שני מקרים מתוך הרבה - של בחירות מצד אחד, ושל גורל מאידך.

נדמה לי שמקור הסלט טורקי. לאחר טעימה ראשונה לפני מספר שנים, מיהרתי לאמץ אותו

אלי, על בסיס כמעט קבוע. 

סלט שעועית לבנה קר - פיאס

להשרות כוס שעועית לבנה, רצוי מסוג קטן למשך כיממה במים קרים / פושרים.
יש להחליף את המים לפחות 3 פעמים.
להרתיח את השעועית בסיר "מרווח" ולאחר שעולה קצף לסנן ולהחליף את המים.

לבשל את השעועית עד להתרככות. אבל לדאוג שלא תתפורר.

לסנן השעועית, ולהעביר לקערה, ולהוסיף -
בצל ירוק קצוץ, כ-חצי כוס או יותר.
פטרוזיליה קצוצה, כ-חצי כוס.
2-3 כפות שמן זית.
כ-3 כפות חומץ
מיץ מלימון אחד.
מלח / פלפל לפי הטעם.  לשפר טעמים.
לערבב. להוסיף קצת יותר מחצי כוס גרגירי רימון (בעונה) או חמוציות או אפילו צימוקים. לערבב.
מי שרוצה אבל לא חובה לקשט עם ביצה קשה.

הסלט הזה יכול להשאר במקרר כ-3 ימים, וטעמו אף משתבח.
בתיאבון.

האם התיאבון שלך משתנה בהתאם לעונה, כשחם לך או כשקר לך?
לא.

אילו מאכלים את אוהבת לאכול כשקר לך?
מרקים חמים, מפנקים ומנחמים.

האם את נמנעת מהם בקייץ?
ברור.

שתייה בקיץ: מים או מיץ?
רק מים, הרבה.

קפה בקיץ: חם או קר?
חם.

פירות וירקות: יותר בקיץ מאשר בחורף?
לא, פירות וירקות הם חלק מהתפריט בכל עונה.

יש לך פירות קיץ אהובים?
אבטיח, מנגו, ענבים, תאנים.

מתי את אוכלת יותר מסודר בשגרה או בחופשה?
מסודר? בשגרה.

יש לך איזה סוד טעים למאכל קייץ?
כן - אבטיח עם גבינה מלוחה,
מרק מלפפונים ביוגורט.