"לכאורה, האוויר עוד רגוע
לכאורה, שום דבר לא יקרה
מה טווה ביניהם געגוע
הן זו יד המקרה.
לכאורה עוד אפשר גם אחרת
לכאורה בידיהם הגלגל
אך קשורים הם בברית לא מותרת
בנשיקת הגורל." (ברית לא מותרת/אסתר שמיר) |
| 2/2013
היא...
קצת קשה לי להבין מה עכשיו. החורף הביא איתו מן התכנסות שבה אני לא ממש מוצאת את עצמי...
אני מרגישה שאני לא בדיוק בבית, לא בדיוק בעבודה, לא בדיוק עם חברים/חברות, לא בדיוק איתו. המוטיבציה שלי נעלמה, שמחת החיים שלי דעכה ואני מרגישה שאני די נסחפת עם מה שקורה סביבי. מגיבה ולא שולטת. נותנת לחיים פשוט לקרות לי.
בבסיס אני טיפוס מאד קפיץ, מלא שמחה ומרץ, קשה לעמוד בקצב שלי אבל עכשיו...
אני מנסה להרגיע אותו שלא ידאג, שהכל בסדר, הרי לא באמת קרה משהו מיוחד, סתם מן מצב רוח שכזה אבל האמת היא שאפילו להרגיע אחרים אין לי חשק... הראש שלי מנגן לי את תנו לחיות בשקט בלופ רק שאצלי זה עובד על תנו לנשום בשקט...
כן אני יודעת, הפרק הזה של החיים שלי הוא לא רומנטי ומעורר השראה, הוא לא דוגמא למישהי ששלפה את עצמה ממעמקים נגד כל הסיכויים והמשיכה הלאה.
אבל אם יש לי מסר להעביר פה הוא שזה בסדר לא לחיות על הקצה כל הזמן, זה בסדר לשחרר מתח, זה בסדר לתת לדברים קצת לזרום כמו שהם ולא להיות לגמרי מחוברים... החיים בחברה שלנו הם חיים תובעניים (גם טובעניים) ונראה לי שבמרוץ המטורף הזה רק אנחנו מפסידים...
אז מכאן אני קוראת לך אינדיאני שלי, לא לדאוג לי, לא לנסות להוציא אותי החוצה אלא לתת לי זמן ואני אסתכן ואגיד אפילו לתת לך זמן
זמן נשימה, זמן אהבה...
צא החוצה אל היום המדהים הזה, אל השמש היפה,
כי השמש שזורחת לי בשמיים היא גם השמש שלך...
אוהבת אותך מאד
אני...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
