אין משפט שמתאר יותר טוב את מה שהוא עושה לי. בעדינות אין סופית, ברכות.

ההכלה שלו הדרך שלו להגיע אלי בכל מיני רגעים ממיסה אותי לגמרי. ולא התראנו כל כך הרבה זמן,
כל כך קרוב וכל כך רחוק שזה משגע את הנשמה.

את הספר שהוא קורא הוא קנה לי מתנה... מסיבות מובנות לא יכולתי לקחת אותו הביתה כי אז היו מתחילות לעלות שאלות.

והנה הוא מצא דרך מדהימה להעביר אלי בדיוק את מה שהוא רצה ובשעה כזאת בבוקר כשפתחתי את הבלוג וקראתי, תסלחו לי אבל הדבר הראשון שעבר לי בראש היה שזו פשוט התעללות... כן, גם חייכתי כמובן, איך אפשר שלא... חייכתי כי ההתעללות באה מתוך מחשבה על שנינו בסיטואציה דומה..

הוא לא יוצא לי מהראש. והזמן האחרון היה פשוט זוועתי בשבילנו. עד כדי כך שלא יכולנו אפילו לדבר בצורה נורמלית בטלפון,

שההתכתבויות שלנו היו חפוזות מילה פה, משפט שם, דבר שגרם לנו לחשוב ולהרגיש שאולי אולי הלכנו לאיבוד בדרך.

אבל לא... הנה אנחנו כאן, אני קוראת אותו הוא קורא אותי...

ועד כמה שזה בלתי אפשרי,

זה אפשרי...