החיים מנקודת המבט שלי

אני יושב וחושב, עומד ונושם
מתנשף ורץ
סופג, מזיע, מתאמץ
לומד, משקיע, מזדהה,
אני מרגיש

ואני חש את זה, ומנסה בכל רוחי.
אבל זה תקוע

זה כמו בכי שיושב לי בקצה הגרון

לא מצליח לצאת

אני רוצה לבכות

אני רוצה שהכל ייצא,

ושוב הנה אני, יושב וחושב

למה אני לא חש בכאב?
למה אני מרשה לעצמי

למה לא כואב לי?

אני לא מאחל לאיש ולאף קרוב שלי לחוות דברים שכאלה

אבל לעיתים הייתי רוצה

להוציא את מה שיושב לי בלב

לא בכיתי אולי מכיתה ז', הפעם האחרונה שהלכתי מכות.
אני כבר לא זוכר.

בא לי להקיא.
אני רוצה גם לחוש בכאב הזה.
וללמוד איך לשחרר,
אני מנסה בכוח
אני רק רוצה ..