החיים מנקודת המבט שלי

מכונת כתיבה

שקניתי לי במכירה פומבית

שיושבת כאן לידי

ואני ממשיך להקליד

במכונה הלא נכונה

החלפתי בה דיו

ניקיתי אותה

רחצתי אותה

כאילו הייתה התינוק הקטן שלי

משהו בה היה עצור

כאילו כבר נסחטה

מכל כיוון

כאילו המילים יצאו כבר

עייפה

בלי רצון לדבר

בלי רצון להמשיך לכתוב

ניסיתי לומר לה משהו

לומר לה שזו תהיה הרפתקאה משותפת

איתי

אני בחור די נחמד

ומשכנע

כשזה נוגע למילים

היא לא אמרה יותר מידי

רק הוציאה דיו

כמו ילד שמוציא לשון

והנה אני כאן מול המקלדת

ממשיך ברשימות ענקיות

רשימות שאומרות מה אני רוצה לעשות

רשימות שאומרות מה אני רוצה להיות

רשימות שאומרת מה אני רוצה לראות

אבל מהן מילים ללא מעשים?
מהן אמירות ללא כיסויים?
ומהי הצלחה בלי ניסיון?

פתאום הכל נראה מעייף,

קשה,

אולי זה החום של הקיץ,

אולי זה הפחד מהכישלון,

אולי זה הרצון להצליח בלי להתאמץ ,

ואולי סתם בועה גדולה

שעוד לא התפוצצה

אני רוצה אופנוע,

לא בעצם אני רוצה אופניים

לא בעצם, תביאו לי אוטו.

ילד בן 22

ועדיין בלי שום מושג בחיים

איזה כיוון הוא נכון

ומהו עניין של זמן

בתוך כל היקום

ומה תעשה עם מכונת כתיבה?
תפסיק לכתוב,
תתחיל לעשות.

בעצם עזבו אותי אופנוע

אני רוצה לטוס לחו"ל

אני רוצה לברוח מכאן לקצת

אולי אחזור מבולבל יותר

אולי אהיה אבוד יותר

אבל התקווה היא האוויר לנשימה

או העזרה

הזאת

שמישהו

אי שם

יקבל

את ההחלטות

בשבילי.

הגיע הזמן

ללא ספק זה הזמן