העיתונאית
דגמר מוזולובה מסלובקיה מגלה גיבורים צנועים ממלחמת העולם השנייה, אשר סיכנו את
חייהם ואת משפחתם כדי שיוכלו לעזור ליהודים הנרדפים. במשך 4 שנים הקליטה 100 סיפורים
של מקרים בהם בזמן מלחמת העולם השנייה הצילו יהודים נרדפים.

כאשר
תפקידנו לתאר נשים, פגשת נשים שפנו אלייך?

לעולם
לא אשכח את קלרו הייטשבו. נפגשנו בסתיו 2014 כשהיא הייתה בת כ-90 שנה. היא סיפרה
לי מקרה מדהים שקרה בזמן מלחמה כאשר הייתה נשואה. כל מה שסיפרה לי היה חזק במיוחד,
כי את התקופה הנוראית שרדה כאישה מבוגרת. לאחר פחות מ-4 חודשים עזבה אותנו ואני אסירת
תודה ללא גבול על שהצלחתי לתעד את מהלך חייה. לא אשכח את האחיות ז'רובה, אשר
חיות בעיר פרש'וב וכאשר עזבתי אותם הכינו לי חביתה עם נקניק ולדרך ארזו לי
פירות. התראינו רק פעם אחת והן אירחו אותי בצורה מופלאה. לא אשכח גם את גברת דניס
ניקולדמובה שהיא פדגוגית אוניברסיטאית. ניצלה כילדה בנובי וסי במשפחה של גברת פלרובי.
היא ראתה אותי רק פעם אחת כאשר הקלטתי את סיפורה ועזבתי עם זר פרחים. ז'ופיה
הנובובה ברגש רב סיפרה על אביה, שהיה שוטר ועזר במהלך מלחמה. לבסוף פתח קרון
ומספר יהודים יכלו לברוח כך. פגשתי אותה בפעם השנייה בינואר האחרון, כאשר הוענקו
פרסים נוספים לחסידי אומות העולם וביניהם גם לאביה. בירכנו אחת את השנייה בידידות
רבה. אני לא בטוחה, אך יש לי הרגשה שעם אותם אנשים אשר הקלטתי את סיפור משפחתם, אני
לעד אהיה קשורה ברגש של ידידות. להקריא שמות של נשים מאנציקלופדיה של חסידי אומות
אני יכולה לעשות במשך שעות.

מתי
ולמה החלטת להכין אנציקלופדיה של חסידי אומות העולם? כיצד זה עלה בדעתך?

הרעיון
התחיל להבשיל במרץ 2014. בסתיו 2013 ניהלתי דו-שיח על קשרים בין היהודים והנוצרים
באותו זמן. באותה העת נפגשתי עם מר אלכסנדר בכנר, אשר לחם במרד הלאומי הסלובקי.
חלק ממשפחתו נשלחה למחנות ההשמדה ובשנת 1944 הם נורו על אדמת סלובקיה בקרמניצקה. קראתי
גם לגברת ולובה לקז'מרוק, כדי שתספר לי את סיפור משפחתה. אימה הייתה
בהריון כאשר הוריה הסתירו מספר יהודים בביתם הקטן, ולאורך הדרך חנתה יחידה גרמנית על-ידם.
היא דיברה על אומץ ליבם של סביה ואמה ועד כמה שהיא גאה בהם. באותו הלילה כבר לא
יכולתי לישון, דמיינתי לי את האישה אשר ממתינה להולדת ילדה הראשון, בזמן מלחמה, ומעמידה
את עצמה לסכנה עוד גדול היותר,כשהיא מחליטה לעזור לאנשים נרדפים. התחלתי לחשוב כמה
סלובקים כאלו היו, איך היהודים הגיעו אליהם, איפה הסתירו אותם, איך ומתי הביאו להם
אוכל, איך דאגו להיגיינה שלהם ואיך הם הצליחו לשרוד. בבוקר כתבתי על הנושא והחלטתי
שאת האנשים האלו אני אפגוש. יכול להיות שיש בחיינו רגעים, בהם מחשבה מגיעה כמתנה
משמיים ותופסת את ליבנו. אני חושבת שזה היה רגע כזה בשבילי.

התעניינת
בנושא היהדות לאורך מלחמת העולם השנייה, או גם קודם?

לא, אך תמיד הבאתי את סיפור
חייהם של אנשים. מאוד מעניין אותי איך אנו חיים, איך אנו מחליטים ולמה, אני חוקרת את
השורש של החיים.

איך נגע בך הנושא אישית? ואיך זה נוגע בך היום?

יש לי
ארבעה ילדים ובאותו הלילה לא הצלחתי לישון. דמיינתי את עצמי באותו המצב וחשבתי איך
אני הייתי נוהגת במקומה. מה הביא לכך את האנשים, איזו סיבה הייתה להם לפתוח את דלת
ביתם כדי לעזור, תחת סכנת החיים שלהם ושל בני משפחתם, לאנשים אחרים. עד היום אני מהרהרת
בכך. איך אדם מצליח להיות במצב הקיצוני ביותר בעל גבורה שכזאת?

איך
חיפשת את הראשונים להקליט?

את הקשר
הראשון נתנו לי פטר בורזה וגברת אננה נדיובה, אשר עשתה בנושא זה
תערוכה. מר בורזה הוא פדגוג אוניברסיטאי וכומר קתולי-יווני, שהוא עוזרו של הבישוף
פטר פוול גוידיץ'. הבישוף עודד את הכמרים שלו לעזור ליהודים לאורך המלחמה. ביקרתי
את מיכאל מש'לי שפעל ככומר באולש'בה במזרח סלובקיה. זה לא ייאמן אך
בעיירה זו, תודות למש'לי, ניצלו כ-100 אנשים. אנשים מאוד סמכו עליו וכאשר ביקש
ממישהו שיסתיר יהודי עשה כן. במזרח סלובקיה הקלטתי את שמונת סיפורי החיים הראשונים,
הבאתי אותם למשרדי ושם הסתגרתי עימם במשך חודשיים. הייתה זו עבורי תקופה קשה, בכיתי
רבות עד שלבסוף התרגלתי. אחרי שפרסמתי את הנושא, אנשים רבים פנו אליי וביקשו ממני
להקליט גם אותם. הקלטתי כבר כ-100 מקרים. אני נוסעת אל אנשים תמיד לבד, אל כל מקום
על אדמת סלובקיה.

האם האנשים
מעוניינים לחלוק את מהלך חייהם וסיפור משפחתם?

רק חמישה
פעמים קרה לי, שאנשים סירבו לספר לי מה עבר על משפחתם ואיך שרדה משפחתם לאורך המלחמה.
רובם בשמחה נזכרים בימים ההם. אני בקשר עם הדור שהיו אז ילדים, והם נזכרים בהוריהם
הנפלאים שכבר אינם עוד. אלו זיכרונות נהדרות על אנשים שכבר אינם, אך חייהם מדברים
אלינו עד היום. למשל פגשתי את גברת אלז'בטו טרמקובו. בזמן המלחמה היא הייתה
בת 7 וחייתה בחדר אחד עם הוריה, הם חיו בעוני רב. בבית שבו גרה היו 3 חדרים. החדר הקידמי
והמרכזי היו בכניסה וחדר נוסף שימש כמטבח. בחדר הקדמי חי אח עם אשתו ובנם, במרכזי אח
אחר עם אשתו, ויורי המקסים בחדר האחורי עם אשתו וששת ילדיהם. בתנאים האלו הגיעו
עוד 4 יהודים. הם הלבישו אותם בבגדים כפי שנהגו הם ללבוש והעמידו פנים שהם המשפחה
שלהם. גם כשפעם הגיע גרמני לביתם לבקר ושאל למה ארבעה אוכלים מקערה אחת וכל השאר
מקערה אחרת, יהודייה צעירה במהירות לקחה בידייה את בנו הקטן של אחיה ואמרה שהם שייכים
למשפחה שלהם. גם האח פטר המקסים שחיי בחדר הקדמי, הביא לחדרו עוד משפחה יהודית, זוג
סבים וזוג הורים עם בנם הקטן. יחד הם חיו 22 אנשים כולם תחת קורת גג אחת. חיו אז
אחרת לגמרי, לא כפי שחיים היום אלא בצניעות, ואנשים ידעו להתחלק גם במעט שהיה להם.

איך
נראה הביקור שלך אצל חסידי אומות העולם ומשפחתם?

אני לא
נוסעת רק לאלו שיש להם תואר רשמי. אני חוקרת את כל הסיפורים שנוגעים בעזרת הסלובקים
ליהודים לאורך המלחמה, ונפגשת בעיקר עם דור מבוגר יותר, אשר
לפעמים כאשר אני מגיעה אליהם הם חוששים האם יעמדו בזה. אני חושבת שזה רק ברגעים הראשונים
כי אני משתדלת לדבר עם כל אחד מהם כאדם קרוב לי. הטראומה נפתחת כאשר אנו מסתכלים יחד
על תמונות ואז אני מרגישה כחלק מהמשפחה. אני נוסעת לאורך סלובקיה, אך הייתי גם
בפראג ובמינכן. הכי מעניין היה בשבילי לראות מקומות, היכן שהנרדפים הוסתרו – תחנת
קמח בודווצי, בית קטן בסארי טורי, בניין בית ספר לשעבר בסלובנסקי ספי ועוד.

שמעת סיפורים
ממשיים, אשר היה בהם כוח גדול והם נצרבו בזיכרונך?

כל סיפור
אני מדמיינת כסרט. כולם נגעו בי, כי הם ריאליים (אמיתיים), כלום לא דימיון. האנשים
האלו יכלו למות אילו היו מגלים מה שהם עושים. הרבה מהם חוו מצוד אשר במהלכו קפא דם
בעורקיהם וכאשר הכל הסתיים בשלום ירדה להם אבן מהלב. אני לא יכולה לשכוח למשל סיפור
של אימא לשישה ילדים אשר הסתירה זוג יהודים צעיר וכאשר הגיע אליה גם אחיו הצעיר של
הגבר, הכל התגלה ובאו הגסטאפו (משטרה גרמנית חשאית) ולקחו את הצעיר בלילה. את הזוג
הצעיר למזלם לא גילו, אך את גברת למפרטובי ואת ילדיה הזהירו שיבואו לקחת גם
אותם. איזה פחד ואימה עברו עליה. לבסוף לא באו וכולם את המלחמה שרדו. אני זוכרת גם
את טרזה בוקנובה, אשר את כל המתואר עברה כילדה. אישה צעירה שהוסתרה
ושרדה, נישקה  לאישה שהסתירה אותה את רגליה.
נגע בי גם סיפורה של מירקי הקטנה, אשר לה עזר חייל גרמני כדי שיחד עם אימה לא
ישלחו למחנה המוות. אחרי זה היא עברה ליער עם הוריה וכאשר חיפשו פירות יער, כדי
שיוכלו לאכול משהו הם פגשו את גברת פסטורקובה. היא לקחה אותם לביתה העני והצנוע
ונתנה להם לאכול וללון, אך למחרת אמרה  להורים
שהיא לא יכולה להסתיר אותם, אך הילדה יכולה להישאר אצלה. אם ישרדו, היא תחזיר להם
אותה ואם לא, תחנך אותה לאדם טוב. ההורים שרדו ומירו נקראת היום מרים וטוענת שיש
לה שתי אימהות. אני חושבת שהייתי יכולה להזכיר כאן שורה, שורה את כל הסיפורים.

בתחילת
השנה הזו זכית בפרס "כנף קריסטל", מה זה מסמל בשבילך?

זה כבוד
גדול עבורי. תודות לפרס פנו אליי אנשים נוספים שרוצים לספר לי את סיפור חייהם של
משפחתם. בהדרגה אני כבר מקליטה אותם.

את מתכננת
בהקשר של הפרויקט שלך גם דבר נוסף? ספר או משהו בטלוויזיה?

אני מכינה
דפים, ועליהם כותבת את סיפורי החיים. בהדרגה כמובן אני אשתלט על זה, אני רוצה שיהיו
נוחים לקריאה. יש לי עוד תכניות, אך יותר לא אגלה.

את עובדת
מלבד העבודה הזו גם על פרויקטים אחרים?

אני מאמינה
שבחיינו אנו יכולים להרגיש פגישה עם האלוהים, שבמצב מסוים תשפיע על כל חיינו. הרבה
אנשים חוו את הרגעים הללו ואני מביאה אותם לקהל. חיים אמיתיים לא פרזות
(דימיונות).

השואה
כבר פחות מעסיקה את הילדים והנוער בדור הזה, והרבה ילדים לא מודעים לנושא. מה היא
עמדתך כאימא ל 4 ילדים? את מדברת איתם על עבודתך?

הילדים
שלי יודעים מה אני עושה, אך הם לא חייבים כעת לשמוע. אני חושבת שכשיגיע הזמן הנכון
הם ימצאו את זה לבד כי הם ילדים נבונים, לפעמים אני מספרת להם את מי פגשתי ואיזה סיפור
הקלטתי. התחלתי ללכת לבתי ספר ולספר לילדים את מה שקרה בזמן המלחמה ליהודים ואיך
אנשים מסוימים התנהגו בצורה נהדרת וסיכנו את עצמם כדי לעזור להם, למרות שלא היו
חייבים. ככה הם יוכלו לדמיין להם זמנים שלא חיו בהם.

איך היית
מתארת את מחשבת היסוד שלך בפרויקט הזה? מה הוא
עבורך?

כאשר
אני עומדת לפני החלטה חשובה, אני חושבת על גברת אחת שסיפרה לי על אימא שלה. היא
פתחה את הדלת ועליה דפקה משפחה יהודית ושאלה אם היא מסכימה להסתיר אותם. היא חשבה
לעצמה אם לא אעזור להם ויתגלה לי עם הזמן שקרה להם משהו איך אחיה עם זה כל ימי חיי?
אם כן אסתיר אותם, איך אחיה עם זה שיכולים לירות בכל משפחתי אם יגלו אותנו? אך את
הדלת של ביתה פתחה. כך אני מאמינה - כשאנו עושים בחיינו מעשה נכון, התוצאה הסופית
יוצאת לטובה, כי מה שאנו נותנים חוזר אלינו בחזרה.

תורגם מסלובקית ע"י שינפלד שמחה מפתח תקוה.