Insignificance Is Bliss
בראשית ברא האדם את האלוהים |
| 2/2015
אהבה כזאת.
אני לא יודעת להסביר את זה, אני פשוט ממש מתרגשת מהאהבה שלנו.
לפני מערכת היחסים הזאת ידעתי רק מוות של האהבה. האהבה מתחילה מרגשת והופכת שגרה עד שהיא גוועת לחלוטין וכבר משעמם. כמו אצל רוב האנשים רוב הזמן. באיזשהו שלב הבנתי שזה פשוט כי מערכות היחסים שהיו לי לא התאימו לי למרות שחשבתי שכן. התחלתי ליצור לעצמי איזשהו מודל של "איך זה אמור להיות", חשבתי שבמערכת יחסים טובה באמת כל צעד הוא משמעותי ועם זאת גם פשוט זורם... ושהוא לא יהיה אף פעם החצי השני שלי, כי אם האינדיבידואל הכי אהוב עלי, כי שנינו שונים ואנחנו לא אחד, אנו שניים שהם ביחד.
ואז הכרתי אותו.
ובהתחלה הוא מאוד מצא חן בעיני אבל לא בקטע רומנטי, נהינו חברים ממש טובים.
באיזשהו שלה אחרי כמה חודשים הסתכלתי עליו וחשבתי שבעצם אני קצת נמשכת אליו, וזה מאוד הפחיד אותי אבל גם שימח, והתגבר עד שלא יכלתי לשתוק יותר.
לא ציפיתי לשום דבר, באמת שלא. לא יכלתי לשים שום תווית על הקשר שאני רוצה שיהיה לי איתו. כל מה שידעתי הוא שאני מאוד רוצה לשכב איתו אבל גם מאוד אוהבת לדבר איתו, ואולי יהיה אפשר לשלב איכשהו את השניים.
הוא זרם, כיגם הוא כמוני חשבת שאולי אם נוסיף לזה סקס זה יכול להיות נחמד, כי לדבר אנחנו כבר אוהבים אחד עם השני.
אחרי חודש בערך כבר גרתי אצלו.
ולא בקטע מהיר ומלחיץ כזה.
כל יום ישנה תחושה שונה, כי אתמול למדתי עליו משהו אחד והיום אני כבר לומדת משהו אחר, וההפך.
כל יום היתה תחושה שהתקדמנו עוד קצת,
שהקשר שלנו התייצב עוד קצת,
שאנחנו קשורים עוד קצת.
וכל יום אנחנו אוהבים עוד
ועוד.
זאת אהבה מדהימה
והיא נמשכת כבר שמונה חודשים
ואני כל יום אוהבת אותו יותר
והוא אותי.
לפעמים אני לא מבינה איך זה בכלל הגיוני.
ולשנינו יש שדים, ואנחנו מתמודדים איתם יום- יום, ולפעמים ההתמודדות הזו קשה, אבל בסוף היום אף פעם לא נלך לישון כועסים, או עצובים, או לא בחיבוק.
אני עדיין לא מאמינה שאני אוהבת ככה, ואני רק רוצה שתחושת הפליאה הזו אף פעם לא תעבור.
זה מאוד כיף להכיר את הבן אדם האהוב עליך, שאליו החיבור שלך הוא קוסמי וחזק יותר מכל מה שאי פעם הרגשת גם יחד.
ופשוט רציתי לבטא במלים את הכיף הזה.
זה הכל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
