יש יותר מדי אנשים שנאבקים על דברים כל כך מיותרים. משחקי כבוד כאלה, שלא קשורים לזמן או למקום ורק הורסים רגעים שיכלו להיות יפים כל כך. גישה שמעדיפה תיקון עוולות מן העבר על פני שיפור ההווה. מצב של מלחמה, בתוך הנפש ומחוצה לה. הכל לחץ וחרדה, אבל העיקר הוא לנצח. אין שום רגע לנשום, אין שום רגע לחבק ולאהוב. זה כל כך כואב, הרי שום דבר לא חייב להיות כך. קללה לא צריכה לצאת על אוטומט, מילים רעות לא צריכות להאמר בכל שיחה. זה מתבטא בכל רגע ובכל מצב. 

כמה טוב זה להרגיש טוב. לנשום, להרגע ולחייך. מישהו שאני שונאת ושלא ראיתי המון זמן אמר לי שהשתניתי. הוא בטח התכוון לומר שהוא לא ראה אותי עוד מחייכת חיוך כל כך אמיתי, במיוחד לא לידו. כשאהבתי אותו הייתי במצוקה, המצוקה שאני מדברת עליה. לא חשבתי עליו המון זמן, שזה די מדהים כי במשך תקופה ארוכה הוא פשוט לא יצא לי מהראש. כמה נעים זה פשוט לחייך אליו ולהגיד, בשלווה אמיתית, שהכל טוב. וכבר לא אכפת לי מה קורה איתו, אפילו שיכול להיות מעניין לשמוע איך ממשיכים חייו, אבל שום דבר לא עוצר אותי מלנוע. חיה את הרגע, עושה את הדבר שאני אוהבת יותר מכל, והכי חשוב- לא מפסיקה לנשום. 

מי האמין שיגיע כל הטוב הזה.

הביצוע הזה מיוחד. לוקח לו זמן להכנס לתוך האופי הכל כך יפה שלו. בערך ארבעים שניות. נסו לתת לו הזדמנות.