בחורה יוצאת לבלות. היא כבר בחורה, לא נערה. יוצאת עם חברים מפעם, שלא ראתה המון זמן. פתאום כולם גדלו. יושבים בפאב נחמד, ברקע מתנגנת מוסיקה דכאונית מהאייטיז, וסתם מדברים. מדברים, לא מחפשים דרמות ולא יוצרים מתחים. יש תחושה שכולם באמת מתבגרים. בקרוב מאוד כולם ילכו לצבא, מפחיד קצת. ההתבגרות הזאת הגיעה מהר מאוד. לפני חודש היו בגרויות, עכשו צבא? זה כל כך מהר.

לא הספקתי עדיין להיות גדולה. לא הספקתי לעשות דברים של גדולים. לא הספקתי להכיר אנשים חדשים ולבלות באמת, לא הספקתי לטייל... ואולי כל זה נובע מתוך חשש שאני באמת לא אספיק לעשות את הדברים האלה עד הגיוס. ואולי זה פשוט פחד מהגיוס, ואולי כי גיליתי לאחרונה דברים שמאוד מאוד מערערים את הזהות שלי ואפילו את הייעוד שלי בצבא. אולי בכלל עדיף שירות לאומי?

לא יודעת כבר, ממש לא יודעת.