לרגל וולנטיינס דיי, אני כותבת את דעותי ורגשותיי על מהי אהבה אמיתית.

ולא, וולנטיינס דיי זה לא יום האהבה! יום האהבה הוא ט"ו באב, וזהו מועד שלדעתי ראוי יותר לציין, אך לא משנה.

מהי בעצם אהבה?

ההגדרה ל"אהבה" בוויקיפדיה היא כזאת: "אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי: אדם, בעל-חיים, חפץ ואף אידאה. במקרה של אהבה לחפץ קיים עניין הבעלות, שבאהבה בין בני אדם פחות אפשרי. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן." 

ההגדרה הזאת מתייחסת לסוג המרכזי וה"נפוץ" ביותר של אהבה, שהיא אהבה בין אדם לאדם. אך ישנם הרבה סוגים של אהבות.

יש את הסוג הראשון שעולה לראש, אהבה רומנטית.

ובעצם, מה היא? היא לא תשוקה לסקס, ואני מניחה שיש כאלה שיחלקו על דעתי וכאלה שיסכימו איתי מאוד. אבל אהבה, היא לא רצון ליחסים כאלה, אלא היא פשוט הרצון לקרבה, להדדיות, להסכמה; לשלווה, לשלום ולבטחון, ואולי זה נשמע לרגע כמו מילים שיוצאות מפה שמאלני, אבל זאת המשמעות של אהבה רומנטית בעיניי.

סוג נוסף של אהבה, הוא אהבה של בעל חיים.

אהבה לבעל חיים זאת לדעתי האהבה הכי מיוחדת, כי היא מכילה שני יצורים כל כך שונים ומחברת בינהם ויוצרת קשר שאין כמותו.

זה קשר, שלא קשור למראה או התנהגות, אין אפליה או זלזול, הכל נטו אהבה.

עוד סוג של אהבה, הוא אהבה משפחתית.

זאת האהבה היחידה שאי אפשר לבחור. אני אוהבת את אמא שלי, ואת אבא שלי ואת האחים שלי כי הם מי שיצרו אותי וחיו איתי כל הזמן. בלי קשר לגיל או לצורה, זאת אהבה שבלעדיה אין קיום. וישנם אנשים שהאהבה הזאת לא מובנת להם מאליו, כמו אנשים שהתייתמו או שמשפחתם לא תומכת כמו שהיא אמורה. וזה קשה, אבל המסגרת המשפחתית יכולה להתקיים בעוד מקומות, ויש לה הרבה מקום גם עם אנשים שאין בינהם קשר דם.

הסוג הבא הוא אהבה חברית. כשחושבים על זה, זאת אהבה יותר נפוצה בגיל ההתבגרות (ובכלל) מאשר אהבה רומנטית. אהבה חברית היא אהבה, כמו שמשתמע, בין חברים. היא אהבה שבדרך כלל נמצאת בראש בתור תיוג, ולא אהבה. להגיד לחבר טוב "אני אוהב אותך" זה הרבה יותר קשה וגם נשמע הרבה פחות "נורמלי" מאשר כשאומרים את זה במסגרת של אהבה רומנטית. אך בלי כל תוקף, לדעתי הרוב יוכלו להסכים איתי, שהיא האהבה שנמשכת הכי הרבה זמן כשהיא אמיתית.

אהבה נוספת, שלתקוותי תיגע בהרבה מהקוראים, היא אהבה לאל ולדת. אהבה זו היא אהבה בין אדם מסוים לבין האל או הדת בה הוא מאמין. שמירת מצוות ומסורת היא חלק חשוב מאוד מהאהבה הזו. לדעתי, האהבה הזו היא חזקה יותר כאשר האדם בוחר את דתו, ולא נולד לתוכה וגדל להאמין בה. כאשר אדם בוחר את דתו, זה מתוך אמונה שלמה במשמעות ובהוויה שלה. אך כאשר אדם נולד לתוך דת מסויימת, הוא מושפע להאמין בה ובקיום של כל מה שהיא מנסה להעביר. כמובן, שאני לא אומרת שאדם שגדל לתוך דת מסוימת בהכרח לא היה מאמין בה אם היה גדל לתוך מסורת אחרת, אך יש משהו שיותר חזק בהחלטה מאשר בהשפעה.

עוד אהבה, היא אהבה לחפץ או לעיסוק. האהבה הזו לא צריכה הסבר, אז אתן דוגמה: אחד התחביבים הגדולים שלי הם מוזיקה. נולדתי לתוך המוזיקה שאני שומעת, הושפעתי מהמון אנשים שהכרתי עד היום וגם השתלבתי בכל מיני מקומות בזכותה. ההתרגשות של לשמוע שיר או אלבום מסוים, להקה מסוימת, או ההתרגשות בלנגן היא אהבה חזקה ללא כל ספק. זוהי אחת מאהבותי הגדולות ביותר, והיא עוזרת לי בכל יום ויום.

אהבה נוספת, היא אהבה הרבה יותר כללית, לאנושות כולה או לשיוך מסויים באנושות. לדוגמה, אנשים עם צבע עיניים מסוים, אנשים שאוהבים משהו מסוים, אנשים עם אמונה מסוימת, אנשים ממדינה מסוימת, אנשים עם דעות מסוימות וכו'.

אבל, כל זה היה רק ההקדמה לאהבה שבה אני מעדיפה להתרכז בוולנטיינס דיי הקרוב. האהבה הזאת, היא אהבה עצמית.

אהבה עצמית היא אהבה בין אדם לעצמו. עכשו עולה השאלה, "רגע, אהבה עצמית היא לא נרקיסיזם?". התשובה היא לא. אהבה עצמית היא הדרך בה אנחנו מתנהגים לעצמינו. הדרך בה אנחנו מזינים את עצמינו, הדרך בה אנחנו שומרים על עצמינו, הדרך בה אנחנו מגינים על עצמינו, הדרך בה אנחנו שומרים לעצמינו כבוד. אהבה עצמית מגיעה כאשר אנחנו מגיעים להסכמה עם עצמינו, שאנחנו מי שאנחנו ושככה נועדנו להיות, להסכים עם העבר ולהמשיך הלאה. זה לא משנה איך אנחנו נראים, נשמעים ולאן אנחנו משתייכים, כל אדם צריך לזכור שהוא יחיד ומיוחד, עולם שלם: "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא.  ומפני שלום הברייות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך.  ושלא יאמרו המינים, רשייות הרבה בשמיים.  להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טובע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו.  לפיכך לכל אחד ואחד לומר, בשבילי נברא העולם." (משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה')

השנה, ב14 בפברואר, אני הולכת לחגוג את האהבה שלי לעצמי.