את הסיפור עכשיו, זוכרים? עדיין פרק 1...

"אז אולי ניקח אוטובוס?" ביקשה תמר. היא אהבה לנסוע ולהתנייד באוטובוס. היא הייתה מנצלת את הזמן הפנוי, אם היה קצר, כנראה לקריאת ספר, ואם היה ארוך, הייתה בטח עושה שיעורים או מפטפטת עם אימה. 

בזכות, או בגלל הקשר המיוחד שנוצר בין איתי ותמר, היתה משתוקקת תמר לפצות את פיה לעבר איתי גם בנסיעות הקצרות ביותר. 

גם, כן, מהבית לסופרמרקט שלא כל כך רחוק, אך היו נוסעים אליו באוטובוס לפעמים. 

איתי, לעומת זאת, היה בחור שקט מאוד. הוא הסתכל על החלון וראה את הכבישים והמכוניות וכל החנויות. הוא אהב לדמיין עצמו נכנס לתוכן, קונה או אפילו מקבל מבצע, אבל כשחלפו החנויות מהר על פניו הוא הבין שזה רק חלום, והמשיך להסתכל.  זה עניין אותו מאוד. בתוך תוכו רצה גם לדבר איתה, עם תמר שגם כל כך רצתה, אבל החלט לשמור על השתיקה, כדי שכל הרעשים הגועשים בו לא יתפרצו בפעם אחת על תר המסכנה שבטח תחשוב שאלה הן שטויות.

אמשיך היום אולי ואולי מחר או מתישהו..

ביי!