תמיד אומרים שכשפוגעים במישהו כשהוא קטן זה משאיר צלקות נפשיות.

אף פעם לא האמנתי לזה אבל אני מתחילה לראות את התוצאות של מה שעברתי ביסודי.
ביסודי לא התייחסו אליי, תמיד הייתי שמנה, לא יכולתי לסמוך על אף אחד, הייתי הילדה הזו שכולם נהנים לשנוא.
וול, לא חשבתי שזה ישפיע עליי, אבל זה השפיע.
ועכשיו?
עכשיו אני זונת תשומת לב(לפחות בבלוג, במקומות אחרים אני הבן אדם השקוף, שרואה ושומע הכל אבל אף אחד לא באמת רואה שהוא שם)
עכשיו אני תמיד בטוחה שאני שמנה, לא משנה כמה אומרים לי שרזיתי, אני מסתכלת במראה וחושבת 'שמנה'.
כן, יש לי בעיות חמורות עם דימוי עצמי.
עכשיו כשאני צריכה את העזרה יותר מהכל אני לא מסוגלת לבקש אותה.
אני צריכה פסיכולוג, אבל אני לא מסוגלת ללכת לאחד כי אני כבר איבדתי את כל האמון שלי בבני אדם.
אז למרות שרוצים לעזור לי(יועצת, אחותי, ההורים, המורה) אני מכחישה ואומרת שהכל בסדר ומאשימה את העייפות שלי בהתנהגות שלי.

 

Shelly