היום, ה15/10 אני והיא חוגגות שמונה חודשים יחד.

למען האמת, הייתי אצלה היום, אבל הרפס מעצבן ומתסכל אז לא יצא ממש לציין את זה.

את אייקון אסכם במשפט וחצי - היה בסדר. אנשים שנדבקו והפריעו להיות עם האנשים שבאמת רציתי להיות איתם אבל כשהם הלכו היה כיף.

זה מצחיק אותי, אני והיא יחד כבר שמונה חודשים. ורבנו פעמיים, נפגשנו שמונה פעמים. אולי אפילו תשע?

זה גם עקב אכילס שלנו, כי אפשר לחיות חודש בנפרד, זה קשה אבל אפשר.

אבל כשזה ממשיך לעבור ואת יודעת שאתן לא הולכות להפגש לעוד הרבה זמן זה מסתכל. ומתחילים לפקפק ברגשות אחד לשני, כי החודש וחצי אבל אלו שהם לא ראיתי אותה עשו לי סמטוחה בלב. ואז ראיתי אותה ושכחתי מכל זה לגמרי ורק רציתי להשאר

כי נכון, קצת כעסנו אחת על השנייה, כי קוספליי, וכנס וסופר לחוץ, אבל היינו ביחד. ויצאנו לדייט והיה לי כיף.

ועכשיו זה שוב יהיה קשה, כי מלא לימודים, ובאלגן, וכנראה לא נפגש קרוב לשלושה חודשים עד החופש הבא, אבל אני לא אוותר. כי היא שווה את זה. היא שווה את זה בכל כך הרבה רמות.

היא עושה אותי מאושרת וטוב לי איתה ואני אוהבת אותה.

זה מוזר לי קצת, אני חייבת להודות. אני לא רגילה ללהיות במערכת יחסים ארוכה ומחייבת. וזה מוזר לי שאני לא יודעת איך זה להתנשק עם מישהו אחר, ואולי גם לא אדע. אבל זה גם כיף לי, כי כשאני חושבת על להתנשק עם מישהו אחר זה מפחיד לי קצת. כי הם עלולים לצחוק. הם עלולים להיות לא מרוצים.

אבל איתה? גם אם היא סופר כלבה, אני לא נעלבת. לא אכפת לי, למען האמת.

נכון, לרגע אחד זה עושה קווץ׳ קטן בלב אבל מהר מאוד אני שוכחת את זה כשהיא מחבקת אותי.

ראיתי אותה היום, ולמען האמת אני עדיין לא לגמרי מתגעגעת. אבל בעיקר כי הכנס הזה, בשונה מכנסים אחרים, גם היינו בנפרד חלק מהזמן. ונכון, זה היה קצת מציק, אבל ידעתי שהיא שם. ושאם ארצה בתוך פחות מחמש דקות היא תהיה לידי. ואני עדיין קצת במחשבה הזו. 

מצחיק אותי כמה דברים יכולים להשתנות רק כי הסכמת לבן אדם אחד להכנס לחיים שלך בצורה אבסולוטית כל כך.

כי בא לי את החתימה הזו. אז למה לא.