אני אוהבת את החברים שלי. מאוד.
והחלטתי לערוך את הפוסט הזה, כי קיבלתי נקודת מבט חדשה על דברים.
אז הנה לכם~
יערה - על יערה זה הכי מסובך לכתוב.
כי היא החברה שלי, וכתוצאה מכך אני קצת משוחדת.
אבל היא באמת אדם מדהים. ולפני שהיא החברה שלי, היא גם חברה שלי, ואני באמת יודעת שאני יכולה לדבר איתה על הכל.
הכרנו לפני שנתיים בערך, אולי שנתיים וחצי. ה21 למשהו ב2012
ואנחנו יוצאות כבר שמונה חודשים(נכון לשחזור הפוסט) והיא עושה אותי מאושרת.
וזה דיי מצחיק אותי, כי אנחנו מכירות כבר כ״כ הרבה זמן, ולא מעט חשבתי עליה כ״מה יקרה אם נצא״ אבל תמיד הוצאתי את זה מהראש שלי במהירות במחשבה שזה לא אפשרי.
אבל דווקא במקרה הזה, אני שמחה שזה הגיע עכשיו. מוקדם יותר, אני בספק שזה היה מחזיק.
אנחנו מאזנות אחת את השנייה, היא טובה לי היא מסוגלת לומר לאנשים לא, את אותו הלא שאני לא מסוגלת לומר. ואני טובה לה, כי אני כן תומכת בה ברגעים שהיא היא צריכה, גם אם היא אומרת שהיא לא. לפחות אני מקווה כך.
שממית: בנות זוג, אבל חברות טובות הרבה לפני זה.
דנה - עליה, זה כבר פחות מסובך.
את דנה אני מכירה גם כבר קרוב לשנתיים וחצי, הכרנו בערך ב2012 אם אני לא טועה, יש מצב שבמאי
קראתי בבלוג הסיפורים שלה, היא נשמעה מגניבה ואחרי כמה זמן התחלנו לדבר בפייסבוק והיינו ידידות טובות. מהרגע שהכרתי אותה ידעתי שהיא אדם שאני כן רוצה קרוב אליי.
היא בערך אחד האנשים היחידים שאני כן שמרתי איתם על קשר לזמן ארוך ועדיין שומרת. ולאחרונה גם הבנתי למה, כי אם אין לנו על מה לדבר, אנחנו לא נדבר. ולמען האמת, זה אחלה לי לגמרי, כי אני ממש שונאת שאנשים מנסים לדבר איתך כשאין להם על מה. אני לא חושבת שבשנה האחרונה אי פעם אני והיא התחלנו שיחה ב״היי״.
לשמחתי, עדיין יש לנו על מה לדבר, ואנחנו מדברות כל יום.
שממית: היא החברה הכי טובה שלי. כי בניגוד לחברות שלי מהבית ספר, איתה כן בחרתי לשמור על קשר וזה לא נשאר מתוך הכרח.
טל - טל הוא.. הוא טל.
גם את טל אני מכירה בערך שנתיים וחצי, אולי קצת פחות, הכרנו דרך דנה והיינו מדברים.
הוא אדם שצריך ללמוד לאהוב, ואני מודה שבהתחלה, הוא קצת עצבן אותי. והיי, גם עכשיו יש לו את הרגעים שבהם בא לי לזרוק אותו מצוק. אבל לרוב אני ממש אוהבת אותו.
אנחנו לא מדברים כל כך הרבה, בעיקר כי לפעמים פשוט אין על מה. וזה לגיטימי. כי כמו שאמרתי, אני שונאת כשמנסים לדבר איתי ואין על מה.
הוא אדם באמת מקסים וסופר חמוד והוא לחלוטין ההומו האהוב עליי בעולם.
שממית: אני חושבת שאפשר להגדיר אותו כחבר הכי טוב שלי. הוא הזכר שיודע עליי הכי הרבה, Close enough?
אלו השמנים.
כמו שבטח שמתם לב, לפחות מי שקרא את הפוסט הקודם, הורדתי את החלק על החברים מהבית ספר. טל-יעל-רעות-נטע.
בעיקר כי כשניסיתי לכתוב עליהם, הבנתי, שאני מאוד מאוד מאוד אוהבת אותם, אבל.. אני לא יודעת אם באמת נשאר חברים גם אחרי בית ספר.
עם נטע כנראה שכן דרך אירועי קהילה שונים או דברים שכאלו, אבל עם האחרות.. אני קצת בספק לצערי.
אז השארתי את זה רק על השמנמנים הלא שמנים בעליל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הלוואי שהייתי חתול אנטיפת.
