הרגשה שמחה של אושר.
לא יודעת למה או איך, סתם אושר.

זה קצת מוזר בהתחשב בעובדה שאחד האנשים שאני יותר מעריכה ואוהבת מת.

אבל לא יודעת פשוט נחמד.

הייתה לי שיחה סבירה עם טניה ואני קצת מחזקת קשרים עם אנשים שלא דיברתי איתם ונחמד לי.

והכל קצת מסתדר לי בחיים סוף-סוף.

רק עוד כמה דברים לסדר ולתקן והכל יהיה מושלם.

רשימת מטלות קטנה~
*למצוא עבודה.
*לצאת מהארון בפני ההורים שלי.(ג'יזס אישה. כמעט כל הבית ספר יודע אז ההורים שלך לא?)

*להיות מוכנה לנשף. אין לי מושג מה אני הולכת ללבוש(החצאית שיש לי אומנם יפה להחריד אבל נו היא ככ קצרה ;;)

*כללי להחריד אבל להשקיע קצת בלימודים. עוד לא התחילה השנה וכבר 45 חיסורים?(אבל הפעם 22 מתוכם מוצדקים! D:)

תראו איזה צבעונית המערכת שלייייייי

אני ממש תלמידה למופת.

תכלס הרבה פחות קשה לי ממש שחשבתי. אבל היי זו רק ההתחלה 3:

פוסט קצת חסר תכלית אבל הו וול~

הסתפרתי ותרמתי את השיער. אמג.

השיער שלי כ״כ קצר.

וברגע שאבין איך לעזאזל מעלים תמונה מהאייפד אני גם אראה לכם 3:

אז אחרי המון המון המון המון זמן ופוסטים קצת חסרי מילים או מטומטמים הנה! פוסט נורמלי! טוב לפחות יחסית אליי.

קודם כל אם מישהו תוהה הסיבה העיקרית שלא עדכנתי כלכך (וגם עד שעדכנתי זה היה נורא קצר או חפירה ארוכה שרובה הייתה שיחה עם טניה) היא שקיבלתי אייפד. ונורא לא נוח לעדכן מהאייפד. והאייפד שלי כרגע הוא תחליף למחשב אז.. קצת זנחתי את הבלוג. סליחה ;;

אז עדכונים רנדומלים מחיי~
קודם כל, אני מוכרת את וינדוס שקיבלתי במתנה ממיקרוסופט. אני הרי גם ככה לא משתמשת בו. אז חבל. אז הוא עומד כרגע למכירה ביד2 ואם מישהו יקנה אותו לפני הנשף אז.. זה יהיה פאקינג מושלם בשבילי. אם מישהו רוצה וינדוס 8 פרו בואו לכאן! אני אמכור לכם!

ועוד מעט נשף .ס.

שבועיים בערך 3:

אני נורא מקווה שאני באמת אזכה לבוא למרות שאמא שלי דאגנית וטוענת שאני לא אחראית בקטעים האלו. אבל יש לקוות! 3:

ובנוגע לטניה~
(נו שקט. אני אחפור לכם עליה המון. המון המון המון המון.)

אין כל כך התקדמות, אומנם אני מדברת איתה ממש מעט בפייסבוק אבל זה לא מתקדם לשום מקום. אני רוצה לנסות לדבר איתה גם במציאות אבל... ארג. קשה לי.

מה שכן כנראה משבוע הבא אתחיל את העזרה בעברית לנעל"ה, כבר דיברתי עם האחראית וברגע שי"א יחזרו מהמסע הישראלי אני אתחיל. כי היא מצוותת לי זוג י"א שלא מסתדרים בכלל עם הלשון 3:

נו. לפחות זה יתן לי תירוץ להיות באזור של הבניין שלהם הרבה *-*

אבל ככל שאני מגלה עליה יותר אני אוהבת אותה הרבה יותר. אני מתכוונת, דיברתי איתה ביום שישי אני חושבת, וגיליתי(טוב. חקרתי את זה קודם בפרופיל שלה. אבל לדבר איתה על זה זה אחרת.) שהיא אוהבת דוקטור הו וכשהיא אמרה לי שקאסל מזכיר לה את הבית הפכתי לשלולית של "אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו ;;".

אז כן. היא קסומה. ומנצנצת. ואלוהים אדירים היא פרסמה תמונה של השפתיים שלה. מקרוב. ואני אדם עם פטיש קל לשפתיים. זה פשוט כואב.

עוד דברים רנדומלים!~

סופסוף קיבלתי את הiWipe החדש שלי אחרי שהקודם נהרס ופשוט התקלף מהמדבקה. הוא כ"כ יפהההההההההה *-*

אני חייבת להפסיק ללטף אותו אבל הוא נורא נעים 3:

והוא מנקה את המסך מעולה .ס.

האמת שאין עוד כל כך דברים חדשים בחיי, הכל אותו שיעמום נוראי, הימים בבית ספר עוברים בקצב מפחיד.

למרות שאני חייבת לציין שדניאל הופך אותם להרבה יותר נחמדים.

ואני מתה עליו, כי הוא באמת נותן לך יחס אישי, וכן אני יודעת שהרבה אנשים עושים את זה, אבל הוא פשוט.. הוא ממש ממש טוב במה שהוא עושה.

למרות שהוא חדש ולא מנוסה, ולהפך, זה מה שגורם להיות כל כך טוב. המערכת הבית ספרית עדיין לא שחקה אותו.

והאמת שנורא נחמד לי בתקופה הזו.

נקווה שזה גם ישאר ככה 3:

אז.. בהביי לכם ~ 3:

אז.. אתמול דיברתי לראשונה עם טניה. אבל כאילו באמת ולא רק על נושא שהועלה וכמה משפטים וזהו.
אני לא חושבת שהלב שלי דפק כל כך מהר אי פעם כמו שהוא דפק כשדיברתי איתה. XD

 ככה הלכה שיחתנו הקסומה:
~תורגם לעברית~

שלי: היי 3:

טניה: היי (:

שלי: מה קורה? ^^

טניה: הכל טוב(הערה: את זה היא כתבה בעברית.)
ואת?(זה כבר שוב באנגלית.)

שלי: אז את יכולה לכתוב בעברית? 3:
ואני בסדר דרך אגב ^^

טניה: לאאאא.. לאלאלא העברית שלי גרועה D:

שלי: כמו האנגלית שלי, לפחות כשאני כותבת XD

טניה: חשבתי שהאנגלית שלך דיי טובה o:

שלי: תלוי, אני טובה בדיבור וקריאה אבל כשזה מגיעה לכתיבה... הרבה פחות XD

טניה: האהא אוקיי xD(עוד הערה: טוב תכלס אני מניחה שה"האהא" באנגלית זה כמו חח אצלנו, אז אני אכתוב את זה כחח ולא כהאהא XD)

שלי: אז, כמה זמן את גרה בישראל?

טניה: אני כאן כעט שלושה חודשים D:
הו
*כמעט

שלי: אוסום, ואיך את אוהבת את ישראל עד עכשיו? ^^

טניה: הממ... אני עדיין לא באמת יודעת

שלי: הממ.. האם יכולתם לטייל קצת לפני שהלימודים התחילו?

טניה: נופ
הייתי בישראל עוד קודם אבל לא יצא לי עדיין לראות אותה

שלי: זה מבאס, אז לא היית בתל אביב עדיין?

טניה: הייתי שם לכמה שעות כי סבתא שלי הייתה צריכה לדבר עם מישהו
אני לא יודעת מי

שלי: הו, וול, אם זה ביקור כל כך קצר אז עדיין לא ראית את המקומות הכי טובים של העיר האדירה הזו 3:

טניה: חחח
כולם אומרים לי שזה אדיר D:

שלי: ו.. טוב.. הם צודקים
זה מקום מדהים ^^

במיוחד בזמן מצעד הגאווה, זה אחד הזמנים הכי טובים לבקר שם 3:

זה צפוף, אבל זה עדיין כיף, וזה הפך לאחד הסמלים שלי העיר 

חל אחרונה אני בקושי אוכלת.

אין לי זמן לזה, אני רצה בין מאות דברים ומוצאת את עצמי בסופו של יום מותשת ופשוט נרדמת לפני שאני מספיקה להכניס משהו קטן לפה.

וככל שעובר הזמן הופך להיות לי פחות אכפת.

ועכשיו זה מתנקם בי.

כי השבוע הקרוב זה שבוע שבו אני זוכה לקצת מנוחה כי אין לי הדרכות או משהו מיוחד אז אני אוכלת משהו.

אבל עכשיו.. אני אכלתי מקודם עם המשפחה שלי ארוחת ערב. עכשיו בא לי להקיא. 

אני לא מסוגלת, כואבת לי הבטן ואני כל כך מתחרטת שאכלתי.

אני רק רוצה ללכת לישון ולקוות שזה יעבור לי עד הבוקר או משהו.

בינתיים, מספיק לי תפוח ליום.

וגם זה יותר מדיי.

ואיכסה.

אני מרגישה כמו אנורקסית.

לא משנה כמה אומרים לי שרזיתי אני מסתכלת במראה ולא שמה לב להבדל. להפך, אני רק מרגישה שמנה. 

אני מנסה לראות, להסתכל. אבל כלום. אני לא רואה שום הבדל.

וזה מתסכל. ומוריד לי את החשק לאכול עוד יותר.

ושוב ימים של בכי ונמאס לי.

אני כבר בקושי בבית וגם כשאני כבר כאן לרוב זה בשביל לישון.

ולא יודעת.

הפוסט הזה מעצבן.

ואלוהים אדירים לעכל אוכל לא אמור להיות כל כך מסובך.

אנזימים תעבדו כבר כמו שצריך ותפרקו את האוכל בלי כאבים.

והכל מוזר מעצבן.

מתי חזר לי הקול המעצבן הזה בראש שמציק לי לגבי מה שאני אוכלת? אהבתי את זה יותר שהוא שתק.

עצמות האגן מעולם לא היו בולטות יותר.

ג׳יזס קריסט תשתוק כבר!