שרעפים

רק אנשים קטנים יכולים לאהוב אותי.

אני לא יכול להימצא בדיאלוג.

הם צריכים להתאים את עצמם לחורים שיש בי.

ואת לא. את גדולה. ואני לא יודע אם אני יכול להכיל את הדבר הזה.

אני כל כך אגואיסט בתפיסה שלי.

את עוד איכשהו יכולה לברוח, יש אנשים שצריכים לחיות את איך שאני קם בבוקר כל יום.

אז החלטת?

לא.

.

יש אנשים שמנגנון ההגנה שלהם הוא צחוק.

לא יודעת איך לא ראיתי את זה קודם,
אבל היום הבנתי ששלי הוא ריקנות.

איך משתחררים מזה?

אני מרגישה כמו כלי חלול, אין בי כלום.

אין בי כלום.

אני מפחדת להתמלא, מהרגע אני מפחדת.

אבל להישאר קליפתית לא נשמע יותר הגיוני.

כל הידידים שלי מסתכלים עליי בהערצה-
איך את תמיד רוצה רק את ההכי דפוקים.
איך את מוצאת את החולי נפש האלה...

לאיודעת.

לא שמתי לב.

ואני רואה בעיניים שלהם את הכמיהה, להיות פשוטים איתי, רק לאהוב אותי.

אבל אני-
לא יודעת להתמודד עם כל הרגש הזה.

אני נחרדת.

אני אדם חם שאוהב קור.

אדם חם שאוהב קור.

אדם חם שאוהב קור.

אדם חם שאוהב קור.

אדם חם שאוהב קור.

אדם חם שאוהב קור.

אדם חם שאוהב קור.

אדם חם שאוהב קור.