שרעפים

כשהם באים אני בסדר

כשהם הולכים זה מתחיל.

שיירה של נקודות מטיילות לי על הצוואר, דורכות על העור, נדבקות, משתחררות וממשיכות קדימה.
על השדיים, בפסיעות קטנות שנצמדות ועוזבות לסירוגין.

אל הצלעות הבולטות, אל הבטן עם הבליטה הקטנה באמצע,

.

זה מה שאני הכי אוהב בך.
(לא יודעת למה כתבתי את זה, רציתי להזכיר שככה הוא אמר,
לא יודעת למי רציתי להזכיר, כי אני באופן אישי זוכרת). 

.

אל המפשעה שלי, משני הצדדים. הן נוגעות ונוטשות, בכוח. לוחצות שם.
נקודות שלוחצות לי בכל הגוף.
אז קשה לי לנשום, ואני מבקשת שיחזרו אליי.

רק לא להיות לבד, אל תשאירו אותי עם עצמי.