אשמת הכוכבים של טימותי.

אני מרגישה כאילו אני קצת מונעת מעצמי להיות "מאושרת" או "שמחה" או כל רגש אופטימי כי התרגלתי לחיות בצורה אחרת, והתרגלתי לחיות בצורה שבה מדחיקים אותי ואני מסתכלת מהצד ותוהה. 

אומרים שגלגל תמיד חוזר על עצמו ותמיד האמנתי שזה נכון לפי עובדות מסוימות שעברתי בחיים

אבל מצד שני, אני גם מאמינה גדולה של מטאפורות וגורל. ואני מאמינה שככה זה צריך להיות, ואנחנו כן צריכים להתחיל מחדש

כי הוא הבין דברים מסוימים שלא הבין בעבר בקשר שלנו, וגם אני. סוג-של. 

אני מתנהגת קצת כמו מטומטמת כשאני לא אומרת דברים מסוימים שאני חושבת ומרגישה כי זה פשוט לא נוח לומר

ואני לא יודעת איך אפשר להתמודד עם מוות של אנשים שאהבת והוקרת אז אני צוחקת על זה. אפילו איתו. וזה כואב ואני מוצאת את עצמי בוכה מול מסך כחול 

כי אני מפחדת שהכל יחזור על עצמו

ואני מפחדת שאני שוב אפגע בו והוא יפגע בי וזה יכאב יותר ממה שכאב קודם

וששוב אני לא אהיה שם בשבילו

כי מילים הן רק מילים. 

בכל מקרה, אחרי שהייתי במקום אליו אמא שלי חשבה שאני שייכת כי אני "מאובחנת בדיכאון קליני" ושצריך לשנות את ההסדרי אורח חיים שלי ולקבל כדורים שונים, אני חוזרת באופן הדרגתי לבית ספר הרגיל שלי. ואני מפחדת כי אני הולכת עוד שעתיים לראות אנשים שלא תמיד היה לי נוח איתם, אבל תמיד צחקתי איתם. ובית ספר שהייתי כמו הפסיכולוגית שלהם והבן אדם אליו הם פנו ומשום מה הם לא ראו אותי בבית ספר בחודש האחרון ושאלו את עצמם למה.

בקבוצה הזו ב'בית ספר' שהייתי לאחרונה, נכחו אני ועוד 19 ילדים שמאובחנים בדברים שונים, אבל בעיקר דיכאון. אז להיות שם זה היה דיכאון מהגיהנום

אבל זה עבר כי גם הם, ממש כמוני, מדחיקים. או טורקים דלתות שזו גם אחלה אופציה לשחרור קיטור. 

פספסתי חודש שלם ואני בכיתה י"א, וזה די הרס לי את התוכניות לעתיד כי תכננתי לכתוב למשך כל החופש ולא להשלים חומר, והרסתי לעצמי את הקורס "בימאים צעירים" שהתחלתי לפני חצי שנה(למרות שאין לי מושג מה לעזאזל אני יכולה להיות בעתיד ואהיה בעתיד, כי מתמטיקאית לא אהיה. )

אבל אני אוהבת לכתוב. וזה בסדר לבינתיים

והיה לי חודש שלם שמוקדש רק לעצמי ולא ללימודים, כך שעכשיו אני צריכה לחרוש בכל הכוח

אני מקווה שיצא לי להרגיש יותר טוב עם עצמי במהלך החופש,

כך שאני מציבה לעצמי כמה דברים!

לשבועיים וחצי הבאים:

-להשלים את החומר בספרות

-להשלים את החומר באזרחות(פרויקט)

-להשלים את החומר במחשבים ולהתערב יותר בפרויקט 

-לסיים את הסקיצה לספר עם ג'(כי הוא אדיר ויש לו עולם פנימי עצום)

-להשלים את החומר בתקשורת(אחרת גידי[המורה&מחנך] ישסע אותי)

-להשלים את החומר בתנ"ך(...)

-להיפגש עם ג' 

-להיפגש עם ג' שוב! (סתם.)

-להיות בים

-לאכול סושי בים

-עוד דברים סתמיים רק כדי להגדיל את הרשימה ואת הציפיות שלי

-לאכול מצה עם שוקולד ולהרגיש טוב עם זה!(זה ממש קשה. אל תראו את זה ככה.)

-להפסיק לנטוש את הספרים שמעלים אבק אצלי כי אני קוראת מחדש את "אשמת הכוכבים" כל פעם.

ואני לא אנסה לגרור אתכם עכשיו להרגשה אופטימית כי אני סוף כל סוף מרגישה ככה אחרי תקופה ארוכה ומייגעת שלא,

ואני לא אתן לכם עצות פילוסופיות על איך כן להרגיש ככה לשם שינוי,

אבל זה חשוב שתרגישו ככה. בשביל עצמכם. 

ואני מקווה שהכל יסתדר אצלכם. 

יש לי עוד כמה דברים לכתוב, אבל אני אשמור את זה לאחר כך. כמו המון דברים בחיים שלי.