אשמת הכוכבים של טימותי.

2002.

פברואר. או שזה היה מרץ? תמיד התבלבלתי בין החודשים שאני או המשפחה שלי לא נולדנו בהם.

קוראים לי אלון. אני אהיה בן 5 השנה. אני גר בדירת קומתיים בישוב בהוד השרון.

היה בוקר קר. הורדתי את שמיכת הפוך הגדולה שלי ממני והלכתי לחפש בגד חם בערימת הכביסה הלא מקופלת. חזרתי למיטה.

לא הלכתי היום לבית לספר.

אני לא בטוח למה. לא הרגשתי טוב, אבל גם לא הייתי חולה. אני יודע שילדים אחרים כן הלכו. אז למה אני שונה?

הצצתי אל עבר הסלון מהקומה העליונה.

לא רציתי לרדת כי הקומה התחתונה הייתה מלאה באנשים שאני לא מכיר

אמא שלי ושאר המשפחה היו למטה אבל העדפתי להישאר למעלה, לבד.

התקופה האחרונה הייתה מוזרה.

הלכתי להדליק את המחשב שלנו. זה לקח לי קצת זמן, כי אני רגיל שהמחשב תמיד דולק. קשה לי להגיע לכפתור הדלקה. הסתדרתי.

גלשתי קצת באינטרנט ובוואלה. העמוד הראשי היה מלא במילים גדולות שלא הבנתי כמו

"אינ-תפ-אדה" או "הסכמי אוסלו".

כיביתי את המחשב וחזרתי למיטה. היה בוקר קר.

אני זוכר שלפני כמה ימים סיפרו לי על גן עדן ואיזה מקום מופלא מחכה לנו.

לא הבנתי את הרעיון של ה"גן-עדן" הזה. אם הגן עדן קיים אז למה אף אחד לא רוצה ללכת אליו?

אמא שלי אמרה שצריך להפיק את המרב מהחיים האלו ושבסופם נשפט עליהם. לא הבנתי את הכוונה, אבל הנהנתי.

החלטתי לחזור למיטה ולנסות להעביר את היום בלישון, כמו כל הימים האחרונים.

עצמתי את עייני כאשר אותה מחשבה הדהדה בראשי, כמו בכל יום בימים האחרונים.

.

.

.

 לאיפה    אבא     הלך ?

נכתב על ידי מישהו(אחמ הבלונדיני מהתמונת-נשיקה העקומה לפני כמה פוסטים) שאני אוהבת. המון. אני כבר מחכה למחר רק בזכותו.