אני רוצה לבכות על עד כמה אני מתביישת באיך שאני המשכתי לזלזל בגוף שלי ובבריאות שלי והתוצאות בהתאם. איך אני כב כל כך אדישה לכל הפיטספו הזה ואני כל כך מודעת, שזה כבר דד אנד. אני מאשימה את זה על חוסר זמן אבל אני יודעת שאני יכולה לפנות זמן ולעשות את זה, ואני לא. חבל לי שאני תמיד דוחה ומוותרת, חבל לי שאני תמיד מדמיינת לעצמי את החיים אחרי, חבל לי על הקנאה וחבל לי על הפאוז שהחיים שלי נמצאים בו מאז ומתמיד, כי תמיד אמרתי שברגע שאני אהיה רזה אני אוכל להיות מאושרת.
עוד יותר חבל לי שאני יודעת שזה חרטא אבל אני ממשיכה להרגיש ככה.
אני רוצה שד. יחשוב שאני יפה ומוכשרת, או לפחות לחשוב שיש לי סיכוי. זה פטתי ומעצבן אבל כשאני מסתכלת במראה אני אפילו לא יכולה להשלות את עצמי עם זוויות נכונות ותאורה טובה יותר.
הבנתי שזה חשוב שיהיה איזשהו רקורד לניסיון שלי כי אם לא אעשה זאת אני יכולה להעמיד פנים שאני לא נכשלתי.
אחד הדברים שחוזרים על עצמם אצלי זה שכדי לא להיכשל אני דוחה דברים.
באופן טבעי זה הגורם מספר אחת של למה אני נכשלת.
אני רוצה לבכות על כל הדברים האלה אבל זה כבר קלישאה ובתכלס מעצבן ומלא רחמים עצמיים.
אני לא יודעת אם אני הולכת לעשות מהפך בחיים שלי כי אני כבר לא יכולה לדמיין את זה. אני פשוט אעשה את מה שאני יודעת שהכי טוב.
אני חושבת שכתבתי את זה כאן אבל אני אחזור על זה בכל זאת.
לקום לשתות כמה שאני יכולה. ארוחת בוקר אחרי חצי שעה- פרי. כל שלוש שעות ארוחה קטנה. האידיאל של ארוחת בוקר שנייה זה שתי עגבניות. 7 ירקות שונים ביום. ירקות לפני אוכל. מים לפני ירקות. (אז מה אם אני אשתין כל 10 דקות.) סידן זה חשוב. ברזל זה חשוב. (=חלבונים זה חשוב). פחמימות יבואו בלי שתשימי לב אז תנסי להמנע. סוכר נתרן שמן שומן זה רע רע רע. בנתיים תנסי לרוץ או לקפוץ בחבל ואז תחשבי על עיצוב גוף. מה עם יוגה? זומבה? ספורט בכללי זה חשוב. בהתחלה קרדיו ואז תוסיפי אימון חוזק. אני לא זוכרת אם יש עוד דברים אבל יש.
אולי כדאי שאני בכלל אשתמש בבלוג הזה כתיעוד המסע שלי לא רק אל גוף בריא אלא גם על חיוביות וחיונויות בהכל. מבחנים, כתיבה, יצירה, דברים טובים. פשוט להיות בלוגרית משעממת ומסודרת וחיובית.
המטרה היא לכתוב כל יום. אולי זה יעזור. אני כבר נואשת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blob with a gob