לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כתיבה לנשמה


מילה היא כמו ציפור, ברגע ששחררת אותה, לא תצליח להחזיר אותה בחזרה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2021    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2021

למה אני לא הולכת לישון מוקדם בלילה


למה אני לא מצליחה להפסיק לאכול בלילה?
יש בי רעב. רעב שלא נגמר
הרעב הזה גורם לי לפתוח את הדלת של המקרר בלי לדעת מה אני רוצה להוציא ממנו
הרעב הזה גורם לי לגלגל לעצמי ג'וינט
הרעב הזה גורם לי לשתות בקבוק יין שלם ברגע
הרעב הזה גורם לי למחשבות והרעב הזה גורם לי לא לישון בלילות
תמיד הכל כאילו טוב וכאילו נחמד וכיף. האמת שלא בכאילו, באמת יש רגעים כאלו שהכל ממש נפלא ואפילו נפלא ממש - אפילו המוני רגעים. אבל משהו בפנים לא רגוע משהו בפנים רעב ודורש לבוא על סיפוקו. אני מתוחה ודרוכה תמיד וקשה לי להיכנס לזון.
השעה 23 בלילה וכמובן שלא התקלחתי.
זה לא כזה מובן כי אתמול ב22 וחצי כבר הייתי במיטה, קמתי ב6 ורבע כמו נץ ולמרות שכל נים בגוף שלי צעק לי לכי לישון- לא חזרתי. למרות שהיה לי כאב ראש חד ביותר בצד שמאל- הלכתי לספנינג. וזה אכן הוביל ליום מדהים כמו שכל הסאחים מבטיחים. הייתי אנרגטית, מרוכזת יותר והכי חשוב - נכחתי ברגע. לא היה מושלם ולא הספקתי הכל, אבל הייתי בשיא ובאנרגיות טובות.
סוף סוף לא הרגשתי כמו זומבי שגורר את עצמו.
אולי זה קשור לזה שיצאתי מהבית רק ב1 בצהריים להרצאה אבל אין לדעת.
ואז הגיע עכשיו. כמו שתמיד מגיע עכשיו.
הייתי רעבה מידי והבורגול של אמא תמיד טעים כשאוכלים אותו בכף בעמידה אז אכלתי... וגם הקציצות חומוס שהם בעצם כמו פלאפלים בריאים וחמודים. וגם לטעום מהפסטה של אבא של עומרי היה נחוץ. אני במחזור נו מה? הכל היה טעים ועכשיו הבטן מגרגרת אומרת לי נו נו את ילדה רעה
האם הבטן מגרגרת בגלל האוכל, בגלל השעה שבה אכלתי או בגלל הסיפור שאני עושה מהכל ומכל דבר? או שכל התשובות נכונות?
עכשיו שוב נכנסתי עם הטלפון לשירותים .
לפני שנה עברתי תהליך גמילה רציני מהטלפון ואחד החוקים היה לא להכניס אותו לשירותים.
אבל עכשיו יש לי פרץ מוזה מטורף, פרצים שכאלו שבאים לאחרונה ומשמחים אותי כל כך- כי מזמן לא היו. אז חייב לכתוב, חייב לשמור על הגחלת. אז מותר. מה זה מותר ומה זה אסור? הכל פיקציה.
מאוד קשה לי לוותר על החיים שלי שהם לא הלימודים. קשה לי לוותר על התחביבים שלי ועל הספורט ועל החברים - קשה לי לוותר על עצמי.
זה לא נראה לי הגיוני או נכון לוותר על עצמי. אבל כשאני עושה את שניהם אני מרגישה כמו אוגר במסילה אין סופית. לא מצליחה לישון ולא מצליחה למצות באמת, הלחץ הפנימי שבתוכי גואה ואני מסתירה אותי עם חיוך ואמירה שהכל יהיה טוב אבל בגדול אני שוכחת איך נושמים ואני משתגעת. אבל אני אמצא את האמצע, אני אמצא את המקום שבו אני מוצאת אותי ואת הלימודים ומחברת הכל יחד. התקווה שיש בי תמיד היה מה שמחזיק אותי חיה.
למה החיים נהיו קשים יותר מאז שאני סטודנטית???
אבל בעצם מה ההבדל?
הרי מה היה לפני? כשלא היה את כל העומס?
כן יכולתי ללכת לים מתי שרציתי ויכולתי להפגש עם מי שרציתי אבל גם הכל היה אותו דבר.
עדיין היה אותי ואת המחשבות שלי. את הביקורת העצמית שלי שצריכה גבולות וריסון תמידי, אותי שרעבה למשהו. אותי שלא מרגישה מנצלת מספיק, אותי שמרגישה מנוצלת. אותי שמרגישה לא אני ואני שמרגישה לא אותי.
אותי מרגישה לא ממומשת ולא באה על סיפוקה אז היא מעשנת ג'וינט- ויום אחרי הכל נפלא.
ומה עכשיו? עכשיו אני עדיין נמצאת כאן רק שיש לי הרבה יותר דברים לעשות.
הכאב הוא אותו כאב.
כן להבין מה זה העתקות לינאריות ולעמוד בהספקים זה קשה ולפעמים ממש מעצבן, לפעמים מעלה דמעה קטנה של מאמץ- אבל זה לא מה שגורם לכאב.
מה שגורם לי לכאב זה הסבל שאני שרויה בו הרבה פעמים.
זה השדים שלי שעושים קומזיץ בתוך הנשמה שלי והילד הפנימי שבתוכי שצועק הצילו כל פעם שלוחצים לו על הנקודות הרגישות.
כל פעם אני עושה צעד קדימה וצעד אחורה צעד קדימה וצעד אחורה...כאילו יש בתוכי איזה ליצן שמנסה לשגע אותי לגמרי.
כמו הירידה מהר הגעש של אולדיניו לנגאי, שאחרי טיפוס חוצה לילה אתה רק רוצה להגיע למטה לישון, והירידה נדמה שנמשכת שנים, הנוף לא משתנה, היעד לא מתקרב והמוצא לא מתרחק ואתה לא מבין מתי אתה הולך להגיע.
אני יודעתתתת יודעת ומבינה שהיעד זה לא הכל. שאני צריכה להתרכז בדרך ובתהליך.
ואני מתרכזת. בחיי שאני מתרכזת. אני כל כולי בתהליך. עד שיש קופסת בורגול שאמא שלי הביאה בשבת.
נכתב על ידי Me, Myself& I , 19/12/2021 17:05  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תקופה שכזו


אני בתקופה מוזרה שכזו

בעצם מתי אני לא בתקופה מוזרה?

נדמה שאני תמיד כן.

תקופה שבה אני מרגישה מרץ של יצירתיות שפורח ממני. בלימודים לא יודעת איך להגדיר נקרא לזה, סבבה?

נכנסתי למעיין לופ שבו אני חגה במעגלים סביב הלימודים, חברים, מטלות בית ביחד עם בן זוגי, מימוש עצמי בתחום האומנות...אין שנייה לנשום אבל תמיד מרגישה שאני יכולה לתת לעצמי מרווח לנשימה.

שבעצם אני לא נושמת נכון

איך נושמים נכון?

איך זה שנשימה זה דבר כה טריוואלי אבל בעצם רוב האנשים, אני בראשם, לא יודעים לנשום כמו שצריך?

אתם מבינים את הקטע?

איך איך נושמים נכון?

אני שוקלת להפסיק את הסמים

אבל פשוט לא באלי

למה שאני אעשה משהו שלא באלי לעשות? 

אבל לפעמים צריך לעשות דברים בלי רצון לפעמים זה טוב

אבל לפעמים ללכת נגד הרצון שלך זה רע

ולפעמים לחשוב יותר מידי זה גם רע

הכל מבלבל

וגם הכל ברור באותה המידה

השתגעת לגמרי ילדה.

נכתב על ידי Me, Myself& I , 11/12/2021 00:14  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Me, Myself& I

מין: נקבה

MSN:  רק תבקשו




הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe, Myself& I אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me, Myself& I ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)