מצחיקה אותי כל פעם מחדש מידת ההגזמה שלי לגבי אירועים מסויימים. אני יודעת שלא קרה שום דבר, שהכל בסדר ואין סיבה להילחץ, אבל פשוט בלתי אפשרי להבין את התת מודע הזה, שחי מן חיים משל עצמו.
טוב, אז כמו שיש את המשפט שאומר, "דע את האוייב", אז כל היום הייתי עסוקה באנליזה של המצב שלי. ויותר נכון בנסיונות להבין מדוע אני מגיבה ככה. תגובה הבאה כנגד כל הגיון, כנגד המציאות ששונה לחלוטין מהתמונה הרעה שמצטיירת עקב חיבור האסוציאציות במוח שלי.
ובכן היום תודה לאל הייתי מאופסת על עצמי ולא נתקפתי בדחף מפגר לבכות (חוץ מפעם אחת בחדר כושר, כשחשבתי על זה שתמיד הייתי ילדה טובה וצייתנית, ועכשיו אני כאילו מרגישה ילדה רעה..?) , הגעתי לכמה מסקנות, והבנתי שהכי טוב יהיה לכתוב את כל זה, בשביל שאוכל להילחם עם זה.
הדבר הראשון שניסתי להבין, זה מדוע הגבתי בצורה כל כך הזויה למה שהרופאה אמרה לי אתמול.
לקח לי הרבה זמן להבין, שהפחד האמתי שלי הוא אכן, להיפטר מהפחד...בחיי שזה הזוי, אבל זה ככה.
בראשי עלתה דוגמא די מדוייקת של המצב שלי...
אני באה ממשפחה דתיית (לצערי..) ולכן נזכרתי במקרה שיצא לי לשמוע כמה וכמה פעמים.
כידוע, ביהדות אכילת חזיר היא חטא גדול מאד. ואז איפשהו בגמרא או אן הערף איפה, מובא מצב בו אדם נתקע ללא מזון, והבחירה שלו היא לאכול חזיר או למות. ובכן, כמו אצל כל יהודי טוב, "אכילת חזיר" היא מן חטא נורא שפשוט תבוע בתת מודע בצורה חזקה, וללא הבנה מדוע, זו מן מילה רעה, מעשה נורא חסר תקדים. זה נתפס כמשהו נורא נורא גרוע בלי הבנה של הגיון כלשהו. אז הגמרא או איפה שזה לא נאמר, מתירה לאכול חזיר בשביל להינצל ממוות. אבל, מוסיפה שאסור להינות מכך. כאילו תאכל, אבל בראש תחשוב כל הזמן שזה מגעיל ובא לך להקיא. לדעתי אם יהודי מאמין נקלע לכזה מצב, דבר ראשון שהוא יצתרך לגבור עליו, זה הפחד המרטיט הזה בפני עשייה של משהו מזעזע. ההבנה שאתה הולך לעשות משהו נורא נורא גרוע...ואחרי שהוא עבר את המחסום הפסיכולוגי הזה, הוא יאכל את החזיר אבל בהחלט עם מצפון קשה. הוא ירגיש גם אחר כך נורא, אבל הוא יידע שלא הייתה לו ברירה, וככה היה דרוש באותו הרגע.
אוקיי, אני יודעת שזה נשמא חולני, אבל כרגע אכן השוותי סקס עם אכילת חזיר. כמובן שאני לא מחשיבה אותם לדברים דומים (חזיר אני אוכלת בשקט מוחלט וללא שום מצפון XD) , אבל זו הדוגמה הכי טובה, שפשוט קפצה לי בראש ברגע ששאלתי את עצמי, איך אני עושה סקס עם אדם שאני אוהבת, ואחר כך אני שונאת את עצמי על זה, ומרגישה רע. פשוט מאד, בראש שלי זה עדיין מצטייר כדבר רע, כחטא כנראה.
תמיד הייתי ילדה מאד מאד טובה וממושמעת. להפר את הכללים עבורי זה סטרס אמתי... לכן שאלתי את עצמי, מדוע בקלות יחסית השלתי מעצמי את כל "המצוות" וההגבלות של היהדות? הרי גדלתי על זה, וזה מה שלימדו בבית ובבית הספר. אבל אז הבנתי שתמיד חשבתי שזה שטויות.. לא באמת האמנתי בזה. לגבי סקס, משום מה תמיד הייתי בטוחה מטעם עצמי שזה מגעיל, דוחה ובהמתי. כאילו מטבעי לא הייתה לי יותר מדי משיכה לזה...ואז עוד באה הדת, ובאה האמא הקצת פסיכית שלי..ואז גם הביטחון העצמי הנהדר שלי שהצטרף למקהלה, בקריאות :" תרגעי, זה גם ככה אף פעם לא יהיה לך, את יותר מדי מכוערת."
והנה התקבל מה שהתקבל. כשהגיע הרגע בו אני באמת צריכה לעשות את זה, ואם להשוות את זה לדוגמה- אז לאכול חזיר, כי פגשתי אדם שאני אוהבת ומוכנה "לחטוא" ככה בשבילו, מתעורר המצפון והפחד בפני הדבר הנורא הזה.
והדוגמא עם החזיר ממש מתאימה כאן. כי למרות שהאדם יודע שכרגע זה בסדר לעשות את זה כי אין לו ברירה, ואלוהים התיר לעשות את זה, הוא עדיין ירגיש נורא ללכת כנגד כל מה שטבוע בו.
אז אני מנסה..מנסה לא לחשוב על זה אחר כך...אבל זה לא תקין שכל פעם אני מרגישה דרוכה כמו לפני משהו נורא.
ובחזרה לעניין של הרופא...הבנתי שאני מפחדת להסיר את מחסום הפחד הזה. כמו האדם הרעב שאוכל את החזיר הזה, הוא לא רוצה להסיר את המצפון שהוא חש. הוא מרגיש יותר בסדר עם מה שהוא עושה בלית ברירה, כי הוא לא נהנה מזה ויש לו על כך רגשות אשם.
כי הוא מאמין שהוא עושה משהו רע.
ובכן בתת מודע שלי, יחסי מין טבועים כמשהו מזעזע, נורא...ואני לא יודעת מה. אני מבינה שזה אולי הדבר שאני הכי מפחד ממנו בעולם. (והבן זונה ההוא רק החמיר את המצב והתפיסה הזו, ועכשיו קשה לי עם מישהו שאני באמת כנראה אוהבת..)
ניסתי להבין איזה חלק בדיוק בדברים של הרופאה אתמול גרמו לי לחלחלה. הבנתי שזה זה, שהוא צריך גם לבוא אליה...מבחינתי זה כנראה מן פרסום בפומבי של הדבר הנורא שאני עושה. ובנוסף, היא אמרה שהוא צריך לעזור לי...להרגיל שם את האיזור ולא משנה מה ...
כשהיא אמרה את זה, הרגשתי שהפנים שלי בוערות מבושה, ואני בטוחה שגם נהייתי אדומה כמו עגבנייה. היא שאלה אותי אם יש לי איזה ג'ל או משהו...אני חושבת שאז בכלל כמעט התעלפתי לה שם. עניתי לה שאני ממש לא רוצה דברים כאלה בבית שלי, ונראה לי שהוא השתמש בכל מיני דברים כאלה...
* את הדברים האלה אני מצליחה לכתוב כי שתיתי עכשיו מספיק יין..למרות השעה המוקדמת. אני צריכה לעשות משהו עם הבעיות האלה שלי.
אז כנראה שמה שגרם לי להתקף פאניקה של אתמול (והחרדה היום...) זה העובדה שהוא צריך להיות שותף להסרת המחסום הפסיכולוגי שלי. וגם בכלל, כמו שאמרתי אתמול, להפסיק לקיים יחסים כי אני צריכה ו"בשבילו", ולהתחיל כאילו לעשות את זה בשביל עצמי
כאן זה בדיוק מתאים לדוגמה שהבאתי..אני בסדר עם זה כ"טובה", אבל לא מוכנה להודות שזה צריך להיות משהו טוב שאפשר ליהנות ממנו. ובתור ילדה מאד ממושמעת, אני נכנסת למצב מגננה ובעתה, כשאומרים לי לעשות משהו רע עם חיוך על השפתיים.
מובן שאני מבינה שסקס זה טבעי וזה לא רע, אבל התת מודע שלי אומר אחרת.
היו הרבה מחשבות עד לרגע בו הצלחתי להבין, שכל הבעיות שלי נובעות מזה שסקס נתפס אצלי כמשהו רע - ואת זה אני דווקא חושבת גם באופן מודע..זה מפחיד ומגעיל אותי, ואני לא מרגישה שיש בי רצון חזק להתחיל להתייחס לזה באופן שונה. אני תמיד לא אהנה מהופעת איזה קטע סוטה בסרטים, או מבדיחה גסה. את זה אני לא רוצה גם עם החלק המודע של המוח שלי. אני חושבת שסקס זה עניין אישי מאד ולא צריך להראות אותו בפומבי או לדבר עליו בפומבי..אבל "בעניין האישי" יש לי איתו גם כן בעיה, וזה כבר החלק של התת מודע.
שאלתי את עצמי היום, "האם אני באמת אוהבת אותו?" היה לי קשה לענות על זה. אבל עצם העובדה שאני טורחת כל כך להבין את הבעיה של עצמי, שאני לא נסוגה אלא הולכת כנגד הבעיה, אומרת שכן. אני מוכנה לשבור בערך את כל העולם שלי...כל מה שהאמנתי בו כל חיי, כל מה שאמרתי לעצמי מאז ומתמיד. אני טורחת לכתוב כאן בשביל להבין מה עובר בשכל המוזר שלי, אפילו התחלתי לדבר על זה עם חברה שלי (מהלך שהיה לי לא קל לעשות...זמן רב פחדתי אף לספר למישהו שיש לי חבר. גם עכשיו אני שותקת לגבי זה, אבל לפחות דברתי על כך עם אנשים שחשובים לי.)
התחלתי כבר זמן מה שוב להקשיב לאבריל לאבין. לא הקשבתי לה בערך מאז שסיימתי את בית הספר... יכול להיות שסתם התגעגעתי אליה, אבל בתוך עצמי אני מבינה שמשהו בי רוצה לחזור לחיים חסרי הדאגות של ילדה קטנה. כשלא הייתי צריכה להתמודד עם הפחדים שלי, אלא דווקא הייתי עסוקה רק בלייצר אותם. ואני חייבת לומר, שהשירים Nobody's Home ו- When You're Gone כמעט גורמים לי לבכות. אני תמיד אדם קר ומחושב, כולם מכירים אותי כמישהי כמעט חסרת רגשות...ממש הזוי שאני מגיבה ככה לשירים טיפשיים.
דבר נוסף שהעלתי בדעתי, אני מפחדת מאד מאיבוד שליטה...
אני רגילה לחשוב על הכל בהיגיון. אני לא עושה משהו שלא הגיוני לי (כמו דת למשל..) או ללא סיבה שאני יכולה להסביר. יחסי מן זה משהו שאני לא מבינה בכלל...זה כמו שתגידו לי לספור גרגירי אורז...אני אל מבינה למה צריך לעשות את זה. לא מסתדר עם ההגיון שלי. בנוסף זה נראה כמו משהו שאנשים מאבדים בו שליטה. אני ממש לא אוהבת להרגיש במצב כזה.. ואני גם לא מבינה למה עושים את זה, אז זה מן כפל של "למה לעשות משהו לא הגיוני וגם לאבד שליטה?"
טוב נראה לי שזה בערך כל מה שהמוח שלי הפיק היום.
אני חייבת גם לשבח את עצמי. ביחס לכמה פוסטים קודמים, יש הרבה שיפור מבחינת המצב שלי ב"מגרש המשחקים" הזה... אני עדיין מפחדת רצח להיפטר מהפחד - וברגע שאני חושבת על זה, הבטן שלי ממש מתכווצת - אבל לפחות אני כבר מאפשרת לעצמי לחשוב שאולי אפטר ממנו יום אחד. (לאפשר לעצמי לחשוב דברים כאלה, זו ממש התקדמות מטורפת עבורי...)
אני עדיין מתכוונת לא לדבר איתו היום. למרות שכל התחושות החריפות של אתמול עברו, אני מבינה שאני צריכה עדיין להתאפס על עצמי, ועדיף לי לא לענות לו...רב הסיכויים שהוא אפילו לא ישים לב. במקרה והוא ישאל מה קרה, אענה מה שאני פשוט עונה תמיד, שלא היה לי זמן לענות...
לדעתי ככה זה יותר טוב. ובנוסף התחלתי שוב לתהות אם ליסוע אליו לשבת או לא. מה שואמר, שהעניין לא ברור כמו שהוא היה אתמול.
הגיון בריא ושכל טרי לכולנו (:
כינוי:
DSO29
בבלוג זה
בכל הבלוגים
