היום, אפשר לומר עכשיו, בכיתי כי התגעגעתי לאבא.
אין לי מילים לתאר עד כמה זה נשמע לי מוזר ופסיכי. מישהי עצמאית לחלוטין, בת 23 (לא יודעת למה רשום בבלוג 24) שלא שומרת על קשר מיוחד עם ההורים והמשפחה...לפתע מוצאת את עצמי בוכה ללא שליטה, כי הבנתי עד כמה עצוב לי שאין לי קשר טוב איתו, שאני כמעט לא רואה אותו. חסרה לי התמיכה שלו, רגש הבטחון ששורר כשאבא בסביבה. לפתע היה לי כל כך עצוב... היה לו היום יום הולדת בתאריך העברי. והוא ממש ציפה שאחזור הביתה....
אני לא יודעת, זה גם עצוב שאני חרא של בת, וגם עצוב לי שאני לא באמת מרגישה שיש לי משפחה. אני כל הזמן לבד...
נכון שיש לי עכשיו "אותו", אבל הוא גם רחוק, אני רואה אותו פעם ב...והוא כמובן לא אבא. אני מאד אוהבת את אבא שלי, אבל לא יודעת לבטא את זה. אני יכולה לא לדבר איתו חודשים...עכשיו נפרצה חומת הקור שהייתה סביבי כבר 4 שנים, מאז שאני גרה לבד. כנראה שזה באמת הצטבר, הכאב והתסכול של הריחוק מכל אדם קרוב שאי פעם היה לי.
עכשיו אני יושבת ובוכה כמו מטומטמת, אבל מחר זה יעבור, ומאד יכול להיות שלא אחזור הביתה חצי שנה נוספת.
השבוע גם היה לי סיפור מסויים "איתו" (והכוונה כאן לחבר שלי, פשוט גם אחרי יותר מחצי שנה, אני לא יכולה להתרגל לזה שיש לי יחסים עם מישהו.)
היה לי את המקרה, המוזכר בהמון יזע ודמעות, עם הסקסולוג. אז היא הביאה לי כדור שהוא למעשה נוגד דיכאון. זה על מנת להוריד את הלחץ והפחד שלי מקיום יחסים. ניסתי לקחת אותם חודש...נראה לי שהם ההיפך, עשו אותי מן דכאונית. זה באמת עזר להוריד את הדאגות..עזר מאד. לא הציקו לי המחשבות הטורדניות האלה שגורמות לי להזדעדע כל פעם שאני נזכרת כי יש לי מערכת יחסים קבוע ויחד איתה- באופן בלתי נמנע- יחסים פיזיים. הכדורים המפגרים האלה עשו אותי ממש עייפה..הייתי נרדמת בכל מצב אפשרי. זה לא שעכשיו אני מי ישמע עירנית וקשובה בהרצאות, אבל אני לא נרדמת בצורה בלתי נשלטת בכל השיעורים.
אז...הפסקתי השבוע לקחת את הכדורים האלה. ההרגשה שלי השתפרה כבר אחרי יומיים, וחזרתי לעצמי. אבל התעורר בי שוב פחד נוראי בפני יחסי מין, ודחף חזק לא לראות "אותו" עוד הרבה זמן. לא רציתי לדבר איתו בווטסאפ, והיה בי דחף חזק למחוק אותו... כל זה קורה, בזמן שאני מבינה טוב מאד עד כמה זה טיפשי, אבל עדיין לא מצליחה לגרום לגל הקור והרצון להתרחק לסגת ממני. הכרחתי את עצמי להיפתח קצת, ודיברתי עם חברה שלי...ידעתי שעם הקונפליקט הפנימי הזה לא אצליח להסתדר לבד. זה קצת עזר...ועבדתי על עצמי מאד על מנת לענות לו כרגיל. אחר כך החלטתי לחלוק איתו את הרגשות שלי. לא היה לי ספק כי הקריזה הזאת הייתה בגלל הכדורים...כי זו בדיוק הייתה ההשפעה שלהם עלי, להוריד את החרדה המחורבנת שלי מיחסים. ואז כשפתאום הפסקתי אותם, אז זה חזר בנחשול די רציני. הצלחתי להתגבר על זה, בזכות זה שדיברתי "איתו" על זה. הוא כל כך מדהים ומבין, אני פשוט לא מאמינה עד כמה יש לי מזל שנפלתי על אדם כל כך נהדר. קשה לומר על אדם כלשהו שהוא מושלם, אבל די, באמת שהוא פשוט מושלם...אני משגעת לו את השכל עם השטויות שלי, וממש ממש לא בכוונה- פשוט אני לא יכולה לעשות עם זה כלום, והוא מבין אותי ותומך בי. מגן עלי בפני עצמי...כי אני מאד אוהבת למצוא בעצמי פגמים וסיבות לשנאה ,עצמית. אמרתי לו שאני מרגישה שאני צריכה להיות לבד ושאני לא מסתדרת במערכת יחסים....אבל הוא כל כך הבין אותי, הוא לא סתם עונה לי "לא, זה לא נכון.." כמו מפגר, הוא עונה לי כל כך נכון ונבון, זה פשוט מדהים. הרי אני לא באמת רוצה להיפרד, זה השנאה העצמית המטומטמת שלי, שגורמת לי להתרחק מכל מה שעושה לי טוב. והוא עושה לי מאד מאד טוב. אני באמת אוהבת אותו, ואני לא יודעת איך אוכל לחיות עכשיו בלעדיו...ולמרות זה צצות לי מחשבות ורגשות כל כך מפגרות, רגשות של קרירות שלוחשות לי להתרחק ממנו. תודה לאל אתמול זה עבר...הוא אמר שישמח אם אחלוק איתו את הרגשות שלי. במקום שהן יישבו לי בשכל וירקבו, אוכל לומר לו על איזה ג'וק נוסף שנכנס לי לשכל, והוא ימעך אותו
כי זה באמת מטומטם. אני אדם נורמטיבי, ושפוי, אבל כשזה מגיעה ליחסים, ובמיוחד יחסי מין, המוח שלי יורד מהפסים. הלוואי שיכולתי להסיר את כל החרא הזה מהתבונה שלי...למעשה כמובן שאני אוכל לעשות זאת, וזה יקרה. אבל במוקדם או במאוחר..ואני רוצה שזה ילך כבר עכשיו אל תהום הנשיה.
אז עכשיו כשהתחלתי לבכות כמו דפוקה בגלל אבא שלי, כתבתי "לו" את זה. הוא דיבר איתי בווטסאפ, והאמת שזה עזר לי מאד.
אני מבינה שהכל אצלי בעקרון טוב. יש לי הורים, ויש לי חבר שמאד אוהב אותי, אני לומדת, יש לי קורת גג על הראש, השותפים שלי בסדר...ועדיין משום מה אני מוצאת לעצמי בעיות לא קיימות. אוף בחיי, למה אי אפשר לצוות בהגיון על רגש.
כינוי:
DSO29
בבלוג זה
בכל הבלוגים
