אני כנראה הולכת להיות לוחמת נ"מ הראשונה שלקח לה 7-8 חודשים מהגיוס, לעלות לסוללה. אני תקועה בממתינים, חשבתי שאני יוצאת יעבור לתפקיד ג'וב, שהשבר מאמץ לא יתאחה, הייתי שלילית - קלקלתי לעצמי את העלייה לסוללה עם החברים ואני כבר חצי שנה ישנה באוהלים עם טירונים. פגשתי את הטירונים של מרץ 15 דווקא חבר'ה סבבה, אולי לא נורא אם אני יעלה איתם לסוללה. הפרופיל שלי חוזר להיות 97 לאחר הוועדה הרפאית ביום שני ואז תיהיה לי שיחה עם מפקד המסלול כשייתנו לי לדבר איתו אי פעם והוא יעביר אותי להשלים את החומר כדי לעלות לסוללה.
מקווה שהכול ילך חלק. בהחלט "חוויה" להעביר את רוב השנה הראשונה שלך בצבא באוהלים עם טירונים. באמת אבל שאיכות האנשים טובה. חומר אנושי טוב. כל עוד שאני תקועה בממתינים אני ממשיכה להשתעמם מהחיים, לעשות עבודות רס"ר - נקיון; אני כבר לא יכולה לסבול לראות את הרס"ר הזה יותר. אני לא חושבת שיש משהו יותר גרוע מלהיות נגד בצבא. רס"ר משמעת זה תפקיד מטומטם, הוא לא עושה כלום חוץ מלעשן ולהתווכח עם אנשים. כמעט כמו פקח ברשות הטבע והגנים (סתם - אין על הפקחים של רט"ג, תפקיד חשוב).
:)
נכנסתי לדיכאון עמוק מכל התקופה הזאת בצבא, אני צריכה לשמור על גישה חיובית. יש עליות וירידות בחיים. נפלתי ועכשיו אני קמה על הרגליים חזרה.
לא לדאוג כל כך.
ונפלתי לארץ, בשקט
עצמתי עיני, אטמתי ליבי
והרגשתי איך אני מתפרקת
מכל כאבי, מכל בדידותי
ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור
"לראות את האור" - מילים : ברק פלדמן.
-
אני מקווה שיבוא היום שבו אהיה יותר אופטימית ופחות חרדתית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: