זה רציני. אבל לא כזה.

כל כך נהניתי מלהיות שבוע שלם בבית וליתר דיוק עשרה ימים נהדרים של שינה בחדר שלי, טלויזיה, אוכל טוב ופשוט ביתתת!

אני בן אדם של בית מאוד ותמיד רציתי להפחית את התכונת אופי הזאת בי מכוון שאני רוצה לצאת ולהיות הרפתקנית ולראות דברים חדשים ומעניינים. אך בתקופה הזאת שאני ממתינה לתפקיד חדש בבסיס דפוק, להיות בבית ו"לא לעשות כלום" פשוט היה גאולה בשבילי. לולא הייתי יודעת שאני יוצאת לשבוע הדממה הזה לא בדקה ה-90 הייתי מכינה את עצמי יותר טוב וקובעת תוכניות אבל בסוף זה לא קרה ואני דווקא מרוצה שרק נחתי במיוחד שזה טוב בשביל השברי מאמץ שצריכים להתאחות ואכן אני אבקש מהמפקד מחר כשאני חוזרת לצבא (בנימה פסימית) לקבוע תור לאורטופד שיראה באמת אם יש התקדמות עם ההתאחות.

יום ראשון היינו אני, אח שלי וחברה טובה שלי כרמית בחוף אכזיב (בננה ביץ') וכמעט לא היו אנשים, בכלל לא היינו צריכים לשלם על כניסה והיה יפייפה שם. המים של הים היו קרים קצת מדי בשביל להכנס אני אישית נכנסתי והיה בסדר, הם לא כל כך התלהבו להכנס; קצת הרטיבו את העצמם ויצאו.

תמונה מהחוף:

אני: 

התמונה האומנותית שאח שלי צילם:

נחמד לבוא לחוף כאשר עדיין לא עונת הרחצה.

יום חמישי בערב עשינו ארוחת חג אצל השכנים ואחר כך נסענו לפאב הפטרייה לראות את להקת "אומגומה" מבצעים שירים של הביטלס והיה ממש טוב.

אני שמחה שאני כותבת פוסט כל כך חיובי.

מחר בצבא יכול להיות שאכנס שוב לכאן לכתוב מרוב שעמום שאני לא עושה כלום ומרוב דיכאון מהשירות שלי כרגע.

צ'או

YAMIT