אולי הפעם אני כן

כאמור אמרתי לפני שבוע למרבחור1 שלא מתאים לי יותר ולא שלחתי לו הודעה בשישי אפילו שהייתי מתחת לבית שלו,

יום אח״כ סירבתי לידיד שניסה,

אתמול מרבחור2 שהוא כרגע די הומלס ישן אצלי בלית ברירה ופשוט הלכתי לישון,

והיום בבוקר סירבתי להצעה שלו לפיה אגיד שאני חולה ואשאר בבית כדי לבלות איתו,

אפילו במוקשה לא עשיתי כלום, לא הסכמתי לתת למישהו בן 26 את המספר שלי (למרות שהעברית שלו נכונה כמעט כמו שלי) בטענה שהוא מבוגר מדי בשבילי. 

למרות הפגנת השליטה העצמית, אין לי שמץ של מושג מה אני עושה או למה, אבל היי! זה לא שמקודם ידעתי...

שיהיה בהצלחה מורגנה

תודה

אמרתי לו שזה מבלבל אותי מדי ולא מתאים לי. 

כל החברים שידעו על זה דחפו אותי לשם כל הזמן,

עכשיו כשעשיתי את זה סוף סוף (באיחור של שלושה חודשים במקרה הטוב ושנה במקרה הרע), כולם כמעט מסכמים את זה ב״וואלה מגניב״. 

אני צריכה את החיזוקים האלה כוסעמק,

כי אני בכלל לא בטוחה שעשיתי את המעשה הנכון כשאמרתי לו שאני לא רוצה יותר,

מצד שני אני תוהה אם בכלל יש דברים נכונים לעשות במצב שלי. 

מהרגע שחזרתי הביתה ביום שישי עד אתמול בלילה כשהגעתי שוב לכאן, לא הייתי סאחית לרגע. 

עליתי פאקינג חצי קילו בפחות מארבעה ימים, כי ניזונתי ממאנצ׳ למאנצ׳ למאנצ׳. ואז עוד מאנצ׳, ככה לקינוח. 

לבד בבית, בשבע בבוקר אחריי לילה חסר שינה, תוך כדי נהיגה....

זה האהוב עליי, תוך כדי נסיעה. שמים מוזיקה והיא כלכך יותר טובה מבדרך כלל. 

מוזיקה זה נהדר כשאתה מסטול לפחות פי שלוש משאתה לא מסטול. שזה ממש נהדר.  

בנימה אופטימית זו, התחלתי בסופ״ש לשמוע את הגורילז, דיויד בואי ואפגרייד. היד עוד נטויה, אתם מוזמנים להציע. 

השאלה היחידה מכל זה היא איך אני שורדת את השנתיים-שלוש בצבא?