אולי הפעם אני כן

אחד אחריי השני עומדים הבחורים הדפוקים בדרך אליי. מרגע שהצלחתי להםתר מדפוק אחד, מיד אחריו מגיע דפוק אחר, דפוק יותר, שאלוהים יודע איך גורם לי להתעניין, להסתקרן, להמשך.

יש גם תור של חנונים, מקסימים יותר או פחות, חכמים יותר או פחות...אבל הם אף פעם לא זוכים לעבור סלקציה. 

אולי זה ו גם הסיבה שאני אף פעם לא זכיתי לאהבה.

אבל מה זה משנה עכשיו, כשהשעה רבע לארבע בבוקר, מחר צבא, ואני מחכה לדפוק שבדפוקים שיבוא אליי. 

וכמה שהוא דפוק, ככה זה אסור, כוסעמק

האמנם?

אם באמת היה דבר כזה "קרום בתולין", שלי בטח היה מתאחה מחדש. 

-

לאחר התלבטויות אין ספור בין מרצ לעלה ירוק, נכנסתי לקלפי ושמתי מרצ. בבית אני עדיין נאלצת לשקר שהצבעתי ביבי, כי בכל זאת אני אוהבת לישון במיטה שלי יותר מאשר על שטיחון הכניסה שלנו בחדר המדרגות. 

-

ולפני הקלפי, הלכתי גם לעשות קעקוע שרציתי כבר תקופה. נהדר!