אולי הפעם אני כן

שואלת בהתנשאות אופיינית הילדה שאני גם ככה שונאת כאן, אחריי ששרנו ורקדנו לצלילי זהבה בן ומוג׳דה ילדת הפלא. 

היא שאלה אותי ואת החברה שבאה איתי מהבית, שגם היא זכתה להקרא ״פרחה״ רק בגלל עיר הבית שלנו. שם הייתי פריקית, מוזרה, חנונית, צופיפניקית, מופרעת, משוגעת.. להמון הגדרות זכיתי. אבל את בתוליי ״הפרחה״ איבדתי רק כאן. 

אז האמת היא שלא, לא גדלתי על זהבה בן, שרית חדד והפלא ופלא-גם לא על מוג׳דה ילדת הפלא. 

גדלתי על אדוורד גריד שבזכות ״טירת הטרולים״ שהקסים אותי בגיל ארבע התחלתי לנגן וקראתי תווים לפני שבכלל ידעתי לקרוא אותיות,

גדלתי על הדג נחש שהייתי בשש הופעות שלהם כבר בכיתה ב׳,

גדלתי על אהוד בנאי ומוש בן ארי שהעירו אותי בקולי קולות כמעט כל שבת,

גדלתי על שופן שניגנתי כבר בגיל 7,

ומוסורסקי וסטרווינסקי ומנדלסון ומוצרט ושוברט ובנג׳מין גודמן ושומן,

גדלתי על הביטלס שדרכם למדתי אנגלית ובכיתה ד׳ כבר כל החדר שלי היה מכוסה פוסטרים שלהם,

גדלתי 9 שנים בקונסבטוריון שם ניגנתי בזתמורת והרכבים ולמדתי 6 שנים תיאוריה וספרות המוזיקה,

גדלתי על טיפקס, שוטי הנבואה, פינק פלוד, משינה, טייסטו, הדורז....

גדלתי על דייויד בואי שמתנגן לי עכשיו באוזניות ומרגש אןתי עד כדי בכי. 

את מפתח הסול שמקועקע עליי הטבעתי כחותם על עורי מהסיבה הפשוטה שאני גדלתי להקשיב למוזיקה כמו שהיא אף פעם לא תהיי מסוגלת לעשות. 

אז שניה לפני שאנשים פה צוחקים שההורים שלי שינו את שם המשפחה אחריי החתונה כדיי להסוות את המזרחיות שלנו, כי הרי ״אף אחד כבר לג גזען״-שיחשבו על זה שוב. 

וכוסעומו, תשמעו את ״מאהב לטיני״ של זהבה ותסבירו לי-איך אפשר שלא להתאהב?!

ביום שלישי נרדמתי אצל ידיד שלי. התעוררתי ברביעי בשבע בבוקר למטר טלפונים זועמים מההורים שלי, שגם קצת דאגו ובעיקר היו צריכים את האוטו. 

ברביעי בערב טסתי לבולגריה, לא לפני שיחה עם אבא לגביי ״את לא ילדה כבר״ ו״אסור לך לישון ככה סתם אצל בנים״ (אם רק היית יודע, אבא..)

ו״אם את שוב עייפה ולא יכולה לנהוג תתקשרי אליי, אני אבוא לקחת אתך״

״גם בארבע בבוקר?״

״תמיד״

מנחשים איך חזרתי הביתה לפניי שעתיים?

אז כל מי שענה ״מונית״ זכה ב-100 נקודות ומדבקה,

כל מי שענה ״אבא שלך!״ מוזמן להחליף אותי מחר כשאני עושה שיחת בירור עם אחי הגדול שנכנס בדיוק באמצע שחברים שלי קיססו בבית שלי.