אין לך אלוהים אבל יש לך כאב ראש

מה אם הוא לא יבוא לפני שמונה למרות שאמר 

ומה עושים עם 17 ימים זה חצי חודש ז"א שהוא יחזור פעם בחודש ז"א שאנחנו הולכים להפסיד כ"כ הרבה דברים ביחד וארבעה ימים לחלק בין כולם זה לא הרבה

והיה לי יום ממש גרוע כי הייתי צריכה לקלוט שמשהו לא בסדר ולחזור לישון ולנח קצת, לקום מתי שלא כ"כ קר כי זה צריך להיות מובן שאחרי סופ"ש כ"כ טוב הנחיתה צריכה להיות רכה יותר

וזאת פעם ראשונה שכואב לי שכולם חזרו לבסיס והשאירו אותי פה לבד וגם אני בבסיס אבל אצלי זה שונה

מתי אני אבין שיש לי כח בידיים ושלמילים שלי יש כח אולי יום אחד גם אחליט להשתמש בו, לא לרעה פשוט להשתמש בו כי אני לא נחמדה וזה לא עובד כשאני מנסה לזייף את זה 

אבל אני מרגישה שהציפיות ממני גבוהות, כמעט בלתי אפשריות ואיך לעזעזל אני הייתי אמורה לדאוג לתורן מטבחון מתפקד כשאני אפילו לא בבסיס

לפעמים המפקדת שלי פשוט חייבת להתנהג כמו קצינה וזה מרגיז

יש המון לחץ ואני לא בטוחה שאני מתמודדת איתו טוב כי אני לא מקבלת שום סיפוק מזה רק גלגולי עיניים ותשובות עייפות ואולי זה בכלל לא בשבילי ולא הבנתי את זה אז כשיצאתי

לא אכלתי כמה ימים וזה נראה והרגיש ונשקל נפלא ואני צריכה לחזור לזה, פשוט להיות כ"כ עייפה שלא יהיה לי זמן לאכול 

אני פשוט צריכה קצת לבכות לדעתי,

כי המשפחה שלי עזבה.

וזה קצת עצוב לי, כי אני כ"כ נהנית לראות את המדף של הצלחות מפוצץ ואת העובדה שהמקלחת תפוסה 99% מהפעמים שאני צריכה אותה ושעושים לי בבוקר צמה לצבא,

והלוואי שיכולתי להסביר את כמות האהבה הבלתי - נגמרת הזאת שיש בינינו, כזאת שמגשרת על פני שנים ודורות ויבשות וקורעת את הלב שלי כי מספר ימים חד ספרתי בכמה שנים פשוט לא מספיק.

זאת המשפחה שלי. קשה לי להסביר כששואלים, כי לא באמת. 

אבל עכשיו השקט חזר הביתה והכל כ"כ ריק ושקט ואני לא מאמינה שכבר נגמר.

אני יודעת שלברר אם הקצין החמוד מהמחלקה שלי רווק עכשיו זה לא בידיוק נקרא לתת לבחור הנחמד שמנסה להתחיל איתי כבר שנה הזדמנות, אבל עדיין...

סוף סוף עשיתי שפם והייתי צריכה לחלוק את זה עםהעולם.

יש מצב שמסתובב לו בעולם הזה כבר שנתיים (וקצת אפילו) אקס מסויים שחושב שאני חושבת שהוא זרק אותי כי אני לא מספיק יפה.

הייתכן?

אני נלחם באריות אני מופסה..