אין לך אלוהים אבל יש לך כאב ראש

אולי מהיום?

קשה לי לכתוב אחרי שראיתי את כולם על הבמה בלעדיי,

אבל אולי זה היה נחוץ.

~

תודהתודהתודה על הסבלנות.

את הנסיעה המסריחה שלי בקו 51,

אני מנצלת על מנת לחשוב מה אלבש במסיבת הסיום שלי.

וזה קשה!

יש לי שמלת נקודות מדהימה בסגנון שנות ה-50, אבל לא אוכל ללבוש אותה! 

אתם מבינים, יש לי מוניטין מסויים של אנטיפתית-שמאלנית-טבעונית משוגעת לשמור עליו בקרב השכבה,

וכחלק ממנו לא אוכל להתלבש בצורה שתרמוז על כך שאכפת לי מאיך שאני נראית בסביבתה.

ואוכל לכתוב משפט לא משכנע במיוחד שאומר שבאמת לא אכפת לי, שהשמלה פשוט יפה,

אבל זה לא משנה, כי כנראה כבר הבנתם שאני משוגעת.

ומאוד רוצה לצאת מהאוטובוס הזה.

נמאס לי לאכול ארוחת בוקר באחד בצהריים,

ונמאס לי מהזוועה הלא-טבעונית שמתרחשת אצלי במקרר.

אני לא מצליחה להוציא את עצמי מהמיטה מוקדם יותר, למרות השעון המעורר,

ואין שום תועלת בימים האחרונים.

פעם, בתקופת זמן אחרת,
הבטחתי לעצמי שאני לא הולכת להרדם יותר עם דמעות,

אבל זה קשה גם כשאני מוותרת על אגו.
ואני כ"כ מפחדת להתעורר,
בעיקר בגלל שאני לא יודעת מה הולך להיות עכשיו. 

אז מה שנשאר לי לעשות בערב יום חמישי פנוי מעבודה ומהורים בבית,

הוא כנראה לשבת בו לבד.

עם שיער צבוע וציפורניים עשויות, כמובן.

ואולי גם לא ללכת למצעד מחר, כן - גם זה יכול להיות רעיון טוב.

1,

2,

3,

4,

5,

6!

אלוהים, אני מזדקנת.

היום לא היה שמח כ"כ כמו בדר"כ, אבל אולי זה בגלל שמחר יש בגרות.

אבל לפחות עשיתי פיקניק שהיה בו פטל קפוא וסיגריות מגולגלות.