רגע אני אתחרט על זה

אני תלויה מדי באויר, בחלומות. 

ומעורערת מידי כדי להישען על עצמי.

חודשים מתלבטת אם ללכת לקב"ן. אני צריכה.

איך יכול להיות שמאז שהתגייסתי אני מפחדת?

כל הזמן בכל מקום.

אני מפחדת מאוטובוסים, ממכוניות, מלחצות את הכביש בשכונה שלי.

אני תקועה בבועה ומעדיפה להישאר בבית.

וככ מפחדת ואין מי שיבין ואין מי שירגיע.

ואני שנייה מהתפרצות היסטרית תמידית, ומסתירה את זה טוב.

בנים מדברים איתי על בנות פסיכיות,

ואני מסבירה להם שאני יודעת בדיוק איך זה.

ולא מציינת שאני כזאת, רק יודעת לעטוף בחבילה יפה בצבע כחול.