שלום לכולם,

כפי שאתם כבר יודעים אני רוכבת על אופנוע. (או קטנוע למתעקשים). 

בחיים לא חשבתי שאתאהב ככה בכלי רכב.

אמנם היו לי כבר 2 קטנועים לפניו, אבל זה משהו מיוחד. (ניו דינק למבינים). 

בכל מקרה- כל חווית הרכיבה אהובה עליי לא משנה על מה רוכבים. מצידי שיהיה על סוס (אולי זה אפילו עדיף.. פה אין הגבלה של כוח סוס ברישיון.. ) 

אני אוהבת את התחושה הזו שאתה חופשי. הרוח שמלטפת (ולעתים מעצבנת). 

אין מה להגיד לרכב על דו גללגי זה סקסי ופשוט כיף. זה נותן תחושה קולית טובה כזאת. אבל מעל לכל- אתה מרגיש קליל. לא כבד. לא עומד בפקקים. לא מחפש חניה. לא עובר את ה-50 ש"ח בתדלוק מלא. פשוט תענוג. (בואו נשכח לרגע את עול הביטוח היקר אוקיי..?) 

מה אני אגיד לכם- אתם לא באמת חייתם עד שלא רכבתם. פשוטו כמשמעו.

אבל מה, לעתים אני מרגישה כאילו אני במלחמה. 

מהרגע שאני שמה את הקסדה על הראש (אחרי שעשיתי קוקו כמובן.. אחרת נהיים קשרים אז לא לוותר על קוקו חברים! זה כל הסוד!) 

ואני עולה על האופנוע - אני ישר מתמלאת בתחושה אוטופית כיפית, שבצידה מופעלים גם מנגגוני אזהרה. ממש מעין מערכת איתור מוקשים במוח. 

כל אחד וכל דבר יכול (חס וחלילה טפו טפו טפו..) להוות הדבר שישנה לך את החיים.

הבעיה היא - מה קורה שאתה נוהג כחוק ואף בטוח יותר, לובש את כל אביזרי הבטיחות ממעיל מגנים וכלה בכפפות, אבל בשנייה אחת.. 

בשנייה אחת שהדפוק מהנתיב ממול החליט לקחת שמאלה ברמזור אדום. 

אותו דפוק היה בג'יפ שחור. היה חושך. התמרורים גם הוסיפו להסוואה. 

לי התחלף הרמזור לירוק. אני נותנת פתיחה יפה. 

והכל עניין של שניות. 

ואז קולטת אותו בא במהירות בזוית העין. 

הלב דופק מהר. ואז באותה שניה כאילו נוחת לתחתונים וחלל ממלא את בית החזה. 

הלחץ דם יורד. ואולי גם נפילת סוכר. 

אין זמן לחשוב. אין זמן להסתכל ימינה שהנתיב פנוי. צריך לקבל החלטה. 

ברוך השם החלטתי את ההחלטה הנכונה- נתתי פול גז תוך סטייה ימינה (שלמזלי היה שם רוכב אופנוע ולא רכב ,וגם הוא שם לב לסיטואציה..) ופשוט המשכתי לנסוע ישר ומהר. כמה שיותר מהר. למנוע מהפגוש שלו לגעת בי. 

תפילת שמע ישראל ותודה ענקית לבורא עולם. וגם להחלטה לא לשתות צ'ייסרים בארוע של העבודה ממנו באתי..

כולי רעדתי. לא יכלתי להמשיך לנסוע. הייתי צריכה לשבת להרגע. 

הקטע הכי מפחיד הוא שאתה יכול להיות הרוכב הכי טוב בעולם. אבל מספיק טמבל אחד שיעשה טעות או עבירה. שיכנס באדום מלא. או יחתוך אותך. 

פשוט כי הם חושבים שהם מוגנים בתוך הג'יפ הגדול והנוח שלהם עם המוזיקה, המזגן והטלפון. 

חושבים הם בזמן איכות עם עצמם או בלונה פארק. ושוכחים שהכביש - הוא שטח מלחמה.

בכביש אין חוקים כי כל הזמן שוברים אותם.

וכמובן שזה רק מקרה אחד שקרה לי ויש לי עוד כמה אירועי כמעט כאלו בשרוול.

אבל זה היה הכי מפחיד. ממש הרגע הזה שאתה חושב זהו אני מת. 

וזה קרה לפני כמה שעות. אז זה הכי טרי אצלי.

את כל השאר אני מוחקת מהזיכרון . פשוט עושה דיליט. 

אז חברים צריך לפקוח מיליון עיניים ולנקוט בכל אמצעי הזהירות. ולא לשכוח שמע ישראל ! (לא , אני לא דתייה. רק מאוד מאמינה).

ולא לתת למקרים כאלו לשבור אותנו. 

אני אמשיך לרכב ואמליץ גם לילדיי.

כי אין על דו"ג בעולם. 

ובנימה זו, אני מקדישה לכל הרוכבים באשר הם את השיר הבא: