welcome to my life

הינה היא שוב מתרחקת..

ואני נישארתי לי פה יושבת..

מסתכלת איך שהיא בורחת..

ואין שהיא נעלמת..

רואה איך היא משתנה כל יום ויום 

ורואה איך שבקושי מילה אנו מחליפות..

אז כן הינה היא שוב מתרחקת .

אין עם מי לדבר,מרגישה נטושה כמו משחק ישן..

לא יכולה לעשות דבר חוץ מלשבת לבכות בשקט ולצפות בה מתרחקת..

לא מעניין אותכם מה היה קורה עם לא הייתם קיימים?

עם לא הייתי קיימת חברות שהכרתי ביניהן היו מכירות?

עם לא הייתי קיימת אז של מי חברות שלי היו חברות?

או איך הן היו מתנהגות?

לפעמים מעניין אותי גם איך זה יהיה עם אני אהיה אחרת ולא (אימו) או פריקית כמו שכמה ילדים בכיתה שלי נוהגים לקרוא לי -,-

לפעמים פשוט מעניין אותי איך העולם היה בלעדיי יותר טוב?

יותר רע?

או שלא היה מזיז לאפחד?

רק אותי זה מעניין? .__.

אני בטוחה שלכולם יש צלקות נכון?

לכולם יש תימים הקשים כשהכל חסר משמעות כבר

ושאפשר לסכן הכל כי לא אכפת כבר מה יקרה לך,זה קורה לכולם?

ואכזבה?

אני מאוכזבת עם אני אוכלת חטיף או כל דבר אחר אני מנסה להשאר רזה ולפעמים זה פשוט מעייף אותי ואתם יש משוו שמאכזב אותכם?