מצב רוח: עצבנית

מוזיקה: Daniel Bedingfield - Nothing Hurts Like Love

כזה יום מעצבן! שבוע מעצבן! שנה מעצבנת! חיים מעצבנים!

לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. לא, בעצם אני כן יודעת. מדיאנה. אז היא התקשרה אלי לפני משהו כמו שבועיים ודיברנו על מה שהיה. היא התחילה ממש לבכות לי בטלפון ולהגיד כמה היא מצטערת.

סיכמנו שבינתיים נחזור להיות חברות וכשהיא תבוא לפה נדבר על זה ונראה מה אפשר לעשות. אגב, היא כבר קנתה את הכרטיסי טיסה. היא מתכוונת לבוא ב 20 לחודש, שזה עוד שבועיים.

מה שתכננו שיהיה זה שממתי שהיא תבוא עד ה 27 לחודש היא תהיה איתי. ב 27 לירן יוצא לרגילה, ואז הם יוכלו להיות שבוע ביחד, ואז כשהוא חוזר לצבא יהיה לי עוד שבוע איתה.

יצא טוב. כי אם הם צריכים להיות ביחד לפחות אני שמחה שיצא לי להיות הראשונה שתהיה איתה... בכל זאת, אני זאת שמכירה אותה מעל 4 שנים ואני זאת שתכננה להיפגש איתה כל הזמן הזה ולא יצא לנו.

היום סיפרתי לדורון על זה, והוא פתאום אמר לי שכנראה שמקדימים ללירן את התאריך של הרגילה לשבוע לפני. אבל היא כבר קנתה את הכרטיסים! זה אומר שאני אצטרך לוותר ולתת להם להיות ביחד לבד בשבוע הראשון שלה פה?

זה כל כך מרגיז אותי... כל הסיפור הזה מרגיז אותי.

אני לא יודעת אם בא לי יותר לצרוח או לבכות. או אולי שניהם. אבל אם אני אצרח השכנים יחשבו שקרה לי משהו. אבל מצד שני, מי שם עליהם?

שמתי מוזיקה חזק ושחררתי צעקה. זה הרגיש טוב! או בכלל מוזיקה עוזרת להרגיש טוב. במיוחד כששומעים כל כך חזק ומרגישים את הרמקולים מרעידים את השולחן ואת החדר כולו.

פעם שעברה ששמעתי כל כך חזק השכנים דפקו בדלת ואיימו לקרוא למשטרה. עכשיו אפילו אם אני אשמע דפיקות אני בכלל לא מתכוונת לפתוח את הדלת. שיתפוצצו מצידי... מותר לי לשמוע חזק בשעות האלה. ואם זה אמא שלי או מישהו שצריך להיכנס הם יכולים להתקשר אלי ואני אפתח להם.

אתמול פספסתי את הפגישה השבועית שלי עם הפסיכולוג בגלל הנקע ברגל. אמרתי לאמא שלי שזה לא כזה נורא ושאני יכולה ללכת, אבל היא התעקשה. לא הייתי מאמינה שזה ישפיע עלי ככה. אני מרגישה כאילו הקיטור מכל השבוע לא השתחרר וזה מעיק עלי.

אבל למה שבוע אחד משפיע עלי ככה אחרי מעל 3 שנים שהסתדרתי עם דברים הרבה יותר גרועים לגמרי לבד?

הנקע כבר יותר טוב, אגב. קצת כואב, ואני קצת צולעת כשאני הולכת, אבל חוץ מזה זה בסדר. חזרתי היום לעבודה גם. עד שבוע הבא זה כבר צריך לעבור לגמרי.

וכאילו חסר לי דברים לדאוג להם... שלשום באתי לתת לאמא שלי את הטופס של הבגרות באנגלית שצריך לשלם בדואר שתלך לשם לשלם לי את זה בגלל שאני לא יכולה, ופתאום שמתי לב שהתאריך האחרון שהיה אפשר לשלם את זה זה ה 31.10... זאת אומרת, יום ראשון בתחילת השבוע!

אין לי מושג אפילו מתי הבגרות הבאה. אני בכלל אספיק לעשות אותה לפני הגיוס?

אני מרגישה כאילו לא בא לי לדבר כרגע עם אף אחד. פשוט אף אחד. כל דבר קטן שאומרים לי עכשיו פשוט משגע אותי ומוציא אותי מדעתי. כל דבר קטן מרגיז אותי. אין לי סבלנות לאף אחד ושום דבר.

ולסיום, מילים לשיר שמדהים כמה שאני מתחברת אליו: Simple Plan - Welcome To My Life