הפעם אפילו יצאתי אחרי שבוע אחד. שבוע הבא אני סוגרת שבת, לעומת זאת.

אז התחלתי את הקורס ביום ראשון. בהתחלה התפקיד נראה לי נורא משעמם, אבל לאט לאט, תוך כדי למידה, התחלתי קצת יותר להתחבר לזה וזה כבר לא נראה כל כך נורא כמו שנראה בהתחלה.

ביום ראשון בבוקר, כשהייתי צריכה לחזור לבסיס, אמא שלי הקפיצה אותי לצומת גהה כי זה בדרך לעבודה שלה. משם לקחתי קו 156 לבסיס שלי.

נסיעה ראשונה שלי באוטובוס בתור חיילת. התלהבתי שאני לא צריכה לשלם, אלא רק להראות את החוגר ולהיכנס. גררתי את עצמי בכל האוטובוס עד ליד הדלת שממנה יורדים. נעמדתי שם, כי לא היה מקום פנוי לשבת, ובחנתי מה קורה בחצי השני של האוטובוס.

פתאום אני רואה מישהי יושבת שם, עם חיוך גדול על הפרצוף, ובוהה בי. הסתכלתי עליה לרגע וקלטתי שזו המ"מ שלי מהטירונות. לקח לי קצת זמן להבין את זה כי כמעט אף פעם לא ראיתי אותה מחייכת.

התחלתי להלחץ כי לא הייתי בטוחה מה הייתי אמורה לעשות. לעשות לה הקשב? להצדיע לה? בעוד שחשבתי מה אני צריכה לעשות, בזמן שהמשכתי להסתכל עליה, היא הסתכלה עלי משועשעת ושאלה "מה את בשוק?", עדיין מחייכת.הסברתי לה שפשוט מוזר לי לראות אותה ככה.

בסוף בילינו איזה רבע שעה של נסיעה לבסיס בדיבורים וצחוקים. תמיד אהבתי אותה. עוד מהתקופה של הטירונות, תמיד ידעתי שהיא בן אדם מקסים, למרות שהייתה קשוחה. אחד האנשים שאני יותר מעריכה.

הרבה אנשים אמרו לי שכשפוגשים את המפקדים מהטירונות אחר כך פתאום רואים שהם בני אדם שונים לגמרי, אבל איתה זה היה ממש קיצוני. פשוט מדהים כמה שהיא שונה מאיך שהיא בתפקיד שלה.

עכשיו אנחנו ישנים במגורים, ממש בתוך חדרים, במקום באוהלים. לפני יומיים הייתה לנו בעיה עם המים החמים במקלחות, בנוסף לעוד כמה בעיות שהיו לנו שם, אז החליטו להעביר אותנו למגורים אחרים בבסיס. מה שמצחיק זה שהמגורים שעברנו אליהם, זה המגורים שכל המפקדים שלנו מהטירונות ישנים בהם. מסתבר שבחדר בדיוק מול החדר שלי ישנות 2 מפקדות שלי והרס"פ. היה נורא משעשע לגלות את זה פתאום.

ובנושא קצת שונה מנושא הפוסט - החלטתי לתת לידידות שלי ושל די עוד הזדמנות. למעשה, זה קרה כבר שבוע שעבר, אבל לא היה לי זמן לכתוב.

שלחתי לה הודעה במסנג'ר ואמרתי לה שאני רוצה לתת לזה עוד הזדמנות. כמובן שאחר כך הסברתי את עצמי.

באמת שאני לא יודעת מה גרם לזה. אני כבר מזמן הפסקתי לנסות להבין את עצמי. אולי זה בגלל הצבא... אומרים שזה משנה אנשים, שזה גורם להם להתבגר. אולי זה בגלל שהתגעגעתי אליה. אולי זה סתם כי נמאס.

אני חושבת שאני גם מרגישה קצת יותר טוב עם הקשר שלה עם לירן. קצת. אבל גם קצת זה משהו, לא?

בכל מקרה, אני חושבת ששווה לתת לזה הזדמנות. מקסימום לא ילך, ואפשר לחזור לאיך שהדברים היו.

נמ, תהיו מוכנים ללא לשמוע ממני שבועיים שלמים עכשיו. אבל אם תחשבו על זה לטובה - כשאני אחזור, אני כבר אסיים את הקורס. וכשאני אחזור אני כבר אעבור לסדיר, ואז יכול להיות שאני אצא אפילו כל יום.

שיהיה לכולם סופשבוע נעים!