עשיתי קצת סדר בחדר ומצאתי מחברת ישנה שהייתי כותבת שם חלומות שלי. התחלתי לקרוא בזה קצת.

היה קטע אחד באחד החלומות שקצת זעזע אותי. לא משהו גרוע או משהו כזה. סתם משהו כזה שגרם לי להרהר.

'היינו יחד בשדה גדול. ישבתי די רחוק ממנו, אז הוא ביקש ממני להתקרב. התקרבתי, אבל לא יותר מידי. זה נראה כמו רגע מושלם לנשיקה, ורציתי לנשק אותו, אבל כל הזמן הזזתי את הראש לכיוון השני. הוא שאל ממה אני כל כך מפחדת. אמרתי "להרגיש".'

נזכרתי פתאום בעוד חלום שחלמתי פעם. מכירים את החלומות האלה שאתם נופלים, ואז מתעוררים באמצע הנפילה?

חלמתי פעם חלום כזה... רק שבמקום להתעורר, המשכתי ליפול. עד שפגעתי באדמה. אפילו הרגשתי את הכאב של הנפילה.

אני זוכרת שבאותה תקופה של החלום הזה עוד הייתי הולכת לפסיכולוג, וכשסיפרתי לו את החלום הזה הוא ממש היה בהלם. בכלל, הוא היה בהלם מהרבה דברים שסיפרתי לו. מוזר, לא ציפיתי שבן אדם שעוסק במקצוע כזה יופתע לשמוע דברים כמו מה שסיפרתי. בטח אנשים באים אליו עם בעיות הרבה יותר גדולות, לא?

או שאולי הבעיות שלי נחשבות בין הבעיות הגדולות האלו? אף אחד במשפחה שלי לא האמין לי אף פעם שבאמת יש לי בעיה... הם חשבו שסתם המצאתי שיש לי "בעיה" ומאז לא עזבתי את זה.

יותר טוב שלא ידעו.

אין לי מצב רוח פתאום.

שיהיה לכולם חג שמח.