מצב רוח: משועממת

מוזיקה: Black Eyed Peas ft. Justin Timberlake - Where Is The Love

למרות שאני חולה, למרות שמאוחר, ולמרות שאני לא אמורה לבזבז זמן שיעמום כי יש לי יותר מידי אנשים ברשימת המתנה - פשוט אי אפשר להעביר יותר מידי זמן בלי פוסט PP. מסכימים?

אוקי, אז נתחיל בנושא רלוונטי להיום - פרסי ה MTV אירופה.

מאז שעברנו לדיגיטלי נטשתי את MTV לטובת MTV HITS - ערוץ מושלם לחולת פופ שכמותי - אבל בחיים לא תארתי לעצמי ש MTV שגדלתי עליו, אותו ערוץ שלימד אותי לאהוב מוזיקה בצורה שאני אוהבת את זה עכשיו, אותו ערוץ שאהבתי כל כך, יתדרדר בצורה כזאת. כל מה שמנגנים שם עכשיו זה ראפ, היפ הופ, R&B, וכל הסגנונות האלה. לאן לעזאזל נעלמה מוזיקת פופ? יש כל כך הרבה אמני פופ כל כך מוכשרים שלא הוזכרו בכלל בטקס.

אני עוד זוכרת לפני שנתיים כשראיתי את הטקסט, יכולתי לנחש כל פעם מי יהיה הזוכה. עכשיו כשראיתי את זה לפני שאני אנחש את הזוכה הייתי צריכה לחשוב מי המועמדים בכלל, ויותר חשוב, למה הם מועמדים?

במילה אחת לסיכום: א-כ-ז-ב-ה (או בסמיילי אחד: ).

עוד משהו שרציתי לספר עליו - אחי הגדול.

אתם בטח לא יודעים, אבל אחי דורון התנדב לגולני לפני כשנה וחצי. הוא חזר הביתה היום בצהריים לכמה ימים, אחרי זה הוא צריך לחזור לג'נין להמשיך להגן עלינו.

ברגע שהוא נכנס הביתה ואמא שלי באה לחבק ולנשק אותו היא פתאום נבהלה ושאלה אותו אם קרה משהו. אני גם באתי לתת לו חיבוק ונשיקה, אבל הוא נראה לי כרגיל. אמא שלי עם החיישני קליטה האלה ישר רואה כשקרה משהו. בכל מקרה, הוא אמר שקרה משהו אבל זה לא חשוב.

אחרי כמה שעות הוא סוף סוף הסכים לספר, ואני במקרה גם הייתי בחדר. אני ממש לא רוצה להתחיל לספר את כל הסיפור, אז בקיצור הוא היה בג'נין במבצע כלשהו כשפתאום התחילו לירות עליו. מסתבר שאחד הכדורים עבר לו בין האצבעות, ואז 2 ס"מ לפני סוף האפוד שלו (מזל שהיה לו אחד). אם הוא לא היה לובש אפוד זה היה הולך ישר ללב זה היה כל כך מפחיד איך שהוא סיפר לנו... אמא שלי כמעט פרצה בבכי, אבל ראיתי שהיא ניסתה לשלוט בעצמה כדי לא להלחיץ את דורון יותר מידי.

ולנושא שנראה כבר כאילו כולם מדברים עליו בזמן האחרון - הטיסה שלי ללונדון. כן, אל תחשבו שלא שמתי לב איך פתאום כולם שואלים אותי לגבי זה  אז במקום שאני אצטרך לענות לכל אחד בנפרד, הנה התשובות.

היה מתוכנן שאני אסע ללונדון בדצמבר עם חברה ושם נפגוש עוד חברה שלי שהתכתבתי איתה באינטרנט כבר 3 שנים. בסוף זה נדחה לאפריל (חופש פסח).

אל תדאגו, אני לא נשארת שם לתמיד, זה רק שבוע אחד, אם לא פחות. אבל בנוסף תכננו שברגע שנסיים תיכון, במידה ויהיה לנו מספיק כסף כמובן, שאני וחברה שלי נעבור לגור בלונדון. זה אומר שהבלוג כנראה לא יהיה כמו שהוא עכשיו, ואם כן הוא לא יתעדכן באותה תדירות. אני כנראה אשאיר אותו פתוח כדי לספר לכם חוויות מלונדון וכל מיני דברים כאלה, אבל אני לא יודעת אם אני אוכל לקנות לי מחשב משלי, אז אם אני אתחבר זה יהיה מאינטרנט קפה והזמן שלי יהיה מוגבל.

אבל בכל מקרה אין לכם מה להלחץ כי יש עוד זמן, משהו כמו שנה וחצי.

מה עוד חדש... אה, אני יודעת. קנו לי מצלמה חדשה  אמא ואבא שלי התחלקו חצי חצי וקנו לי מצלמה (די יקרה) ליומולדת (למרות ששניהם כבר קנו לי מתנה, אבל שאני אתלונן? ).

היום סיימתי את הפילים סוף סוף ונתתי לאמא שלי שתפתח, אז אני מחכה שיפתחו את התמונות, ואם הן יצאו נורמליות אולי אני אסרוק ואראה לכם

היה לי הרבה דברים לספר אבל שכחתי... אז אני אפסיק לשעמם אתכם ואלך להמשיך לקרוא את הספר שלי (פרחים בעלית הגג - מי שלא קרא זה מומלץץץץץ).

לילה טוב!