אז אחרי השיחה הקצרה שהייתה לי עם אורן (למי שלא זוכר - קישור, או פשוט רדו 2 פוסטים למטה), הוא פשוט נעלם לו.

מה זאת אומרת נעלם? הוא פשוט לא הגיע לבסיס. למחרת בבוקר שמעתי את המפקד שלי מדבר עם אחד ממנהלי העבודה בטלפון, שאמר לו שהוא רוצה להעיף אותו. המפקד שלי, לעומת זאת, ניסה להסביר לו למה הוא לא רוצה להעיף אותו ואמר שהוא עובד באמת טוב וקשה למצוא עוד אחד כזה שיעבוד כמו שצריך. יום למחרת הוא שוב לא הגיע, וככה גם במשך השבוע.

כשהגיע יום שני ועבר כבר שבוע שלם מאז שהגיע לבסיס התחלתי לדאוג באמת, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא אפילו לא התקשר לפחות להסביר את ההעלמות המסתורית שלו.

לא היה בוקר אחד שלא עברתי ליד המחלקה שלו בלי לבדוק אם היא פתוחה, בתור סימן שהגיע. ואז, בוקר אחד, היא הייתה פתוחה. ישבתי בחוץ והתבוננתי קצת לכיוון שלו. ראיתי גבר עובד. בהתחלה התחלתי לחשוב שאולי זה לא הוא... בכל זאת, זה היה מרחוק והוא היה מלא ביגוד וכפפות ומסכות שהוא עובד איתם. התחלתי לחשוב שאולי החליפו אותו או משהו... ואז הוא הוריד את המסכה, וראיתי שזה באמת הוא. באותו הרגע הייתי פשוט מאושרת. לא יכולתי לסבול את המחשבה שהעיפו אותו בגללי. הוא סיפר לי כמה קשה הוא היה צריך לעבוד בשביל להגיע למעמד כזה שהוא יכול לעבוד ולהרוויח כסף.

באותו היום לא כל כך היה לי זמן להתעסק בזה... הייתה לנו הרצאה בבוקר ותכננו לעשות על האש בצהריים, אז מייד אחרי ההרצאה יצאנו לעשות קניות והכנות אחרונות. אחרי כל ההכנות, לפני שיצאנו לכיוון, הייתי צריכה לעבור שוב בבסיס לקחת את אחד החיילים. כשהגעתי לשם ראיתי אותו שוב לחצי דקה בערך... סוף סוף קיבלתי ממנו קצת יחס כשקרא לי מרחוק ושאל אותי מה שלומי. עניתי לו במהרה מיהרתי לצאת חזרה, כי גם ככה היינו באיחור.

היום במשך כל היום לא קיבלתי ממנו שום יחס. פשוט כלום. בדרך כלל כשרואה אותי יושבת בחוץ הוא מנפנף אלי להגיד לי שלום או לפחות שולח לי חיוך.

אחרי שהעברנו יום שלם בלי להחליף מילה או אפילו מבט, ראיתי אותו כשהוא בא ללכת לכיוון הש.ג. עמדתי שם והסתכלתי עליו. אין מצב שהוא לא ראה אותי... לפחות בזווית העין. רציתי לפחות להגיד לו שלום... משהו. אבל לא. הוא המשיך ללכת כאילו אני אפילו לא שם.

הרגשתי כל כך רע כל היום. אין לי מושג מה עובר עליו או מה קרה לו, אבל בטוח קרה משהו בשבוע הזה שלא היה... המפקד שלי, ממה ששמעתי, טוען שהוא היה חולה. לדעתי זה משהו מעבר לזה. הוא כבר סיפר לי שהזהירו אותו בכלא לגביי...

לא יודעת מה לחשוב. רק יודעת שכואב לי ושאני מתגעגעת אליו. רוצה שלפחות יתקשר להסביר לי מה קורה איתו. ובאותו היום שהלכתי אליו, כל מה שרציתי זה להגיד לו שהתגעגעתי אליו. זה הכל. לא רציתי יותר מזה. כל כך רציתי, ועדיין רוצה.

שיגיע פברואר כבר .