מצב רוח: לחוצה

מוזיקה: Darren Hayes - Lost Without You

וואי, כל כך הרבה לעשות, כל כך קצת זמן לעשות את זה...

איך היום פשוט טס לי בלי ששמתי לב?

חשוב לציין שהפוסט הזה נכתב על זמן הכנת שיעורי בית בתנ"ך (שימו לב לשעה שרק עכשיו יכולתי להתפנות קצת לעשות את זה). לא נורא, מחר אני בטח אלמד איזה 3 שעות רצוף, אז זה אמור לכפר על זה.

אז מה קורה איתי בזמן האחרון? נתחיל מנושא הגברים.

קודם כל יש את נועם שאתם כבר מכירים. לפני שבועיים בערך הייתי מוכנה לעשות הרבה כדי להשיג אותו, אפילו העזתי להזמין אותו לצאת איתי ועם עוד חברה ושיביא גם חבר אם בא לו, שבעיקרון עם חושבים על זה זה בעצם דאבל דייט במובן מסויים, והכל הלך סבבה ונתתי לו את המס' פלאפון שלי אבל בסוף זה לא הלך כי שנינו לא יכולנו.

אולי זה היה לטובה. כי עכשיו כשאני חושבת על זה אני לא בטוחה אם אני רוצה אותו בצורה הזאת. נכון, הוא אחלה בן אדם, יש לו אישיות מדהימה והוא נראה סוף הדרך, אבל לא נראה לי שאני רוצה שנהיה יותר מידידים. לפחות לא בינתיים.

דבר שני יש את טאז. כן, כן, אותו טאז שהתעצבנתי עליו וירדתי עליו קשות בפוסט ההוא.

יצא לנו לדבר בצורה נורמלית סוף סוף. זאת אמרת, אחרי ההודעה ההיא שכתבתי לו שילך ל******. מסתבר שהוא עבר תאונה רצינית והיה בתרדמת תקופה מסויימת... אופס

דיברנו בטלפון שוב אחרי כל כך הרבה זמן. רעדתי והתרגשתי כמו ילדה קטנה, וכשדיברתי עליו אחר כך ההתרגשות חזרה אלי. האם אני עדיין מאוהבת בו? התשובה היא לא. כי דיברנו שוב ביום למחרת, ואני לא יודעת מה היה הדבר הזה שהרגשתי ביום לפני זה כשדיברנו, אבל לא רק שהוא נעלם, אלא הוא החליף צד. השיחה שלנו הייתה משעממת וחסרת כל משמעות. כל מה שהוא אמר לי בשיחה הקודמת, שכבר לא אכפת לו משום דבר או אף אחד...חוץ ממני, שהוא התגעגע אלי, שהוא חושב שהוא רוצה לחזור... וכמובן כל מה שאני הרגשתי וחשבתי וכל מה שבלבל אותי כל כך... הכל נעלם כלא היה. כשניתקנו הכל כבר היה ברור לי. מה שהיה ביננו נגמר, מת, ולא יחזור.

בינתיים יש מצב למישהו חדש, עוד פרטים על זה בשבוע הבא כנראה...

בטח שמתם לב שבזמן האחרון אני כבר לא מעדכנת הרבה כמו פעם. זה בגלל שבנוסף לעומס הרגיל - העבודה, הלימודים, השיעורי בית וכל מה שמסביב - אמא שלי שברה את היד ואני צריכה לטפל בה, וגם לקחתי על עצמי לבנות אתר למקום עבודה שלי שזה המון עבודה (למרות שדרך זה אני אוכל להשיג תמונה של נועם להראות לכם).

בכל מקרה אני יודעת שיש לי עוד הרבה לספר אבל כבר נהיה מאוחר ויש לי עוד כמה דברים להפסיק לפני שאני הולכת לישון, אז אולי בפעם הבאה.

אגב, שמתם לב שהגענו ל-100 תגובות באחד הפוסטים?

לילה טוב