מה עושים כשמצב מסויים מציק כל כך הרבה זמן, שהוא כבר הופך לבלתי נסבל?

אמרו לי לנסות לשכוח מזה - ניסיתי.

אמרו לי להבליג - הבלגתי.

אמרו לי לעשות מיליון ואחת דברים, אבל שום דבר לא משנה את העובדה שאני סובלת מזה. סובלת ממנה.

ובמקום להרחיק ממני את מקור הסבל, לוקחים אותו ושמים לי אותו הכי קרוב שאפשר.

אני מטבעי לא בחורה של סצנות ובלאגנים. גם אם משהו או מישהו ממש מציק לי, אני אסבול את זה בשקט.

בהתחלה דאגתי שכולם ידעו מה דעתי בנושא ואיך אני מרגישה בקשר לזה. אבל עכשיו... עכשיו כשהגענו כבר למקום ממנו אין דרך חזרה, אני אסבול בשקט.

אני לא אצעק עליה ולא אראה לה כמה שהיא פגעה בי וכמה שהכעיסה אותי עם מה שעשתה. אני לא אגיד לה שזה כאב במיוחד כשזה בא ממישהי שכל כך אהבתי והחשבתי כל כך קרובה אליו, אפילו כמו אחות.

אז אני סובלת בשקט, ובינתיים זה אוכל אותי מבפנים. אוכל אותי איך שבן אדם שכל כך אהבתי הפך להיות כל כך בלתי נסבל בעיניי.

כבר כמה זמן שיש לי חלומות חוזרים על כל מיני סיטואציות בהם אני מתעצבנת עליה וצועקת ומוציאה כל מה שאני חושבת עליה אחת ולתמיד. בכל חלום כזה אני כל כך עצבנית שאני בוכה.

היה לי חלום דומה אתמול בלילה. בזמן החלום נזכרתי בחלומות הקודמים על זה והרגשתי כל כך טוב שסוף סוף הוצאתי את זה באמת... רק שהתעוררתי לגלות שזה לא המצב.

וכמה שאני יודעת שזה יגרום לי להרגיש טוב להוציא את זה, אני יודעת שזה בלתי אפשרי. מצב כזה יכול לגרום לי לסכסוך עם אחי ובנוסף לפגוע באמא שלי, שכל כך מנסה להגיע לשלום בית.

מבחינתי, אני לא רואה איך זה יכול לקרות כל עוד היא נמצאת פה.

וכאילו כל זה לא מספיק, עוד מצפים ממני להתחשב בה כדי לא לגרום לחיכוכים. זאת אומרת שאם דודים שלי באים לבקר ובא להם לשבת לעשן בסלון - זה בסדר. אבל אם אני רואה לעשן זה חייב להיות אך ורק בחדר שלי, כי זה מפריע לגברת.

כל עוד זה בא מאחרים זה בסדר, אבל אם זה בא ממני זה אסור? זה בית שלי, לעזאזל. היא פלשה לשם בזמן שידעה שהיא לא רצויה שם, ואז עוד מצפים ממני להתחשבות? כשאני אראה התחשבות מצידה אולי אני אתחיל לחשוב על להתחשב גם בה. בינתיים לא מגיע לה טיפת התחשבות.

"I've never been the praying kind,

but lately I've been down upon my knees.

Not looking for a miracle, just a reason to believe."

Hold Me / Savage Garden